Home / סיפורים אישיים / הפרי האסור

הפרי האסור

השגרה פשוט הרגה אותי. הרגשתי צורך עז לעשות משהו שונה, משהו שמעולם לא עשיתי קודם.
משהו מענג, מרטיט, מלהיב, משכר חושים, וכזה שיוציא אותי מהלקוניות שפשטה לאחרונה בחיי .
לא ידעתי אם יהיה לי מספיק אומץ לקום ולבצע את זה, כי בכל זאת , אני אשת איש ואימא מסורה ואחראית, אבל המשיכה הזאת שלי לסיכונים טרפה הפעם את הקלפים.

נכנסתי בדלת העץ הגדולה , ריחות הפרי האסור כבר היו באוויר , האדרנלין זרם בדמי, ליבי דפק בחוזקה , רגליי בקושי החזיקו אותי על עקבי ה- 12 ס"מ החדשים שרכשתי בנסיעתי האחרונה לניו יורק בחנות של מנולו בלניק , שמלת השאנל החדשה הרגישה לי לוחצת מתמיד ובקושי הצלחתי לעמוד.

מבטינו נפגשו , "הגעת לבד?" הוא שאל….
"ברור" עניתי בקול רועד…..
"בואי ….מכאן.." אמר…… ואני פסעתי אחריו מהופנטת מהעוצמה ומרגישה בעולם אחר לגמרי…..
בכל כמה רגעים  הבליחה בי המחשבה של :"מה לעזאזל אני עושה פה"?

הוא הסיט  את הכיסא שלי כמו ג'נטלמן אמיתי ואני התיישבתי ליד השולחן כשלבי לא מפסיק לפעום .
כל רגע נראה כמו נצח.

"בבקשה" הוא  אמר לי בחיוך מסתורי  ,  "בעוד כמה רגעים אחזור"…..והלך……

נשארתי לבדי, נטועה במקומי, חוששת, אך יותר מזה מתרגשת.
בהיתי בדף שהוא שם בידי.
הדף הכיל  רשימה ארוכה של שמות וביטויים שלא היו מוכרים לי. הם היו כתובים באותיות גותיות מוזהבות והיה לזה נופך של מסתוריות משכרת.
נדמה היה שמישהו השקיע תשומת לב רבה בפרטים…

מרגע לרגע חשתי את האדרנלין שועט בקרבי.  נדמה היה כי רקותיי בוערות ולבי עומד להתפוצץ.
החשש פעפע בכל כולי, אך  הזכרתי לעצמי חזור והזכר שמראש ידעתי לאן אני נכנסת ושזה רק פעם בחיים , שאין דרך חזרה, שקיבלתי את ההחלטה ואני לא מתחרטת , ושאם אני כבר פה אז אני עושה את זה עד הסוף,  ויהי מה!

הוא חזר …..

מבטינו נפגשו ….

"את יודעת מה את רוצה?…" הוא שאל בחיוך שחשף שתי גומות חן ממיסות וטור שיניים צחורות.
" כן…" עניתי בהיסוס וידעתי שאני עושה את זה…..
אני פשוט חייבת !
ולעזאזל הכל…

"MOSAIC OF CAPON, FOIE GRAS, CELERY ROOT
Pickled"   – Daikon, Satur Farms Mâche, Pear Confit את זה אני רוצה" אמרתי ללא היסוס…..
"ומה תשתי? " שאל בהביטו בי במבט מהפנט,
" אשמח שתמליץ לי"…אמרתי בקול רועד וכמעט בלתי נשמע,
"Domaine Leflaive בציר 92 הולך מצויין עם המנה…" אמר בבטחה
"אז את זה בבקשה"…. עניתי בעודי שבוייה במבטו הכחול.

עשיתי את זה!  חשבתי לעצמי .
ככה , ללא שום הכנה מראש , הלכתי למסעדה  לבדי, בלי אף אחד , וזה יהיה הסוד שלי! אני אוכל את המנה הטעימה ביקום , אשתה את  היין המשובח ביותר , אקבל אורגזמה מכל הסיפור ואחזור הביתה עם חיוך מאוזן לאוזן ואף אחד לא יבין למה.

עברו להן דקות ארוכות בהם התרווחתי על הכיסא המרופד קטיפת בורדו עתיקה והסתכלתי סביבי , המקום היה מלא אנשים יפים לבושים באופנה האחרונה, עדויי תכשיטים נוצצים  ומבושמים בבשמים יוקרתיים , השנדלירים הנוצצים סינוורוני  באלפי נגוהות אור זעירות  ,כדי פרחים שהכילו סחלבים בשלל צבעים  נראו בכל פינה ומוסיקה קלאסית חרישית התנגנה לה ברקע .

ואז הוא הגיע , עם צלחת גדולה ובה ה- MOSAIC OF CAPON, FOIE GRAS, CELERY ROTO, Satur Farms Mâche, Pear Co Pickled Daikonnfit

בהביטי ביצירה הקולינרית שהוגשה בפניי,  ראיתי את גאונותו של השף הלכה למעשה.
הכל ניראה כמו ציור של אומן .
כמה מחשבה הושקעה בכל פרט ופרט…
לא רציתי לגעת במנה ולהפריע לשלמות הוויזואלית.
התבוננתי דקות ארוכות בצלחת כדי לנצור בזכרוני את המראה המלבב .
ואז העזתי לנעוץ את מזלגי במנה ולטעום…

בביס הראשון כבר הרגשתי איך הכל נמס בפי…
השילוב המושלם בין הטעמים שטף אותי.
הרגשתי תחושות לא מוכרות, הבנתי שאני עוברת חוויה חד פעמית.
ההתרגשות הייתה בשיאה, זיעה קרה כיסתה את מצחי.
נשימתי הפכה כבדה מרגע לרגע,

ואז….

פתאום!!!!
הרגשתי שהידיים שלי מתחילות להתנפח, הרגליים כבר לא מחזיקות במנולו בלניק, השמלה של שאנל לוחצת על שדיי בצורה מאיימת…
אפילו הצמיד של קארטייה לחץ והותיר כתמים אדומים.
ניסיתי לשתות מהיין הזה שעולה 2000$ לבקבוק, אבל זה לא עזר…..

נופפתי  למלצר …"בוא הנה  !!!."
הוא הסתכל עליי ואמר לי : "ששששששששששששששששששששש"
"אל תעשה לי ששששש" צווחתי עליו , "אתה לא רואה שאני הולכת למות?! בוא הנה מיד!!!"
הוא הגיע אליי בריצת אמוק וניסה להשתיק אותי, אך אני נבחתי:"מה לעזאזל שמת לי בדבר עם השם הצרפתי הארוך הזה  שבכלל לא הבנתי מה זה"?
הוא הביט בי בבעתה…
"אז מה אם אני לובשת שאנל?" המשכתי …
"מה כולה רציתי? אה? קצת להתפלצף ולצאת מהשגרה?, ללבוש את שמלת השאנל שקניתי ואין לאן ? והנעליים שהלכו לי הרגליים בגללן, אבל הן מאוד יפות, ואני לתומי חשבתי שאיך שאני אכנס לפה כולם ייפלו מהכיסאות, הפאפארצי ירדפו אחריי ברחובות ומחר אני אופיע בכל שערי העיתונים.  תזמין לי אמבולנס דחוף"!

הגיעו הפרמדיקים , התחילו לבדוק דופק ולחץ דם.  הייתי המומה, ראבאק- מה עכשיו דופק?!
אני מדברת ונושמת-  סימן שאני חיה, אז מה יש פה לבדוק דופק? שייקחו אותי דחוף לבית החולים , כי תוך כדי התברר שברוטב של ה"קאפון" הזה שמו בוטנים ואני בכלל אלרגית לבוטנים ואני לא מבינה למה אי אפשר היה לשים איזו תמונה של תינוק של במבה שמזהירה בפני האנשים שיש שם בוטנים, שהוא סימן בינלאומי ידוע .

הגענו לבית החולים , ניגש אליי רופא עם שיער לבן שנראה כמו איינשטיין.
לרגע לא ידעתי אם כבר עברתי לעולם הבא ופגשתי את הגאון שהמציא את תורת היחסות, או שאני בחיים, אבל גיליתי שאני חיה כי ה-לא- איינשטיין הזה פתאום לקח מספריים ורצה לגזור לי את שמלת השאנל היקרה  וכשראיתי את זה שמתי כזאת צעקה שמיד ניגש אליי טכנאי חדר המצב של בית החולים וביקש שידור חוזר כדי להקליט אותה ולהשתמש בצעקה שלי בתור אזעקה בכל פעם שיצטרכו כי שלי הייתה יותר חזקה…
" מה אתה עושה"?! צרחתי !
ה-לא- איינשטיין הסתכל עליי אחרי שאחד המתמחים שעמד לידו בדק אם הוא לא חטף התקף לב והאם יש לו דופק ואחרי שאושר הדבר אמר לי שבגלל שהתנפחתי הוא לא יכול להוריד לי את השמלה והוא חייב לבדוק אותי.
אמרתי לו שאם בשביל לבדוק אותי הוא חייב לגזור לי את השמלה אז אני לא נבדקת . ניסיתי לקום כדי ללכת אבל מיד נפלתי חזרה.
איזה אח שמבין באופנה הצליח להציל את המצב ע"י זה שהוריד את השמלה מבלי לפגוע בה , וה-לא איינשטיין התחיל בבדיקה.
הוא שאל אותי מה אכלתי ועניתי בנונשטלניות: MOSAIC OF CAPON, FOIE GRAS, CELERY ROTO, Satur Farms Mâche, Pear Co Pickled Daikonnfit
הוא פרץ בצחוק ואמר לי : "כל זה בגלל עוף מסורס"?
הסתבר שקאפון זה בכלל עוף מסורס ואם הייתי יודעת את זה  קודם אז הייתי הולכת על איזה שור גברי יותר ולא היה קורה לי מה שקרה לי ולא הייתי מוצאת את עצמי על מיטה בחדר מיון עם חזיית ויקטוריה סיקרט'ס יקרה , ביריות שחורות , ללא שמלה- ו- לא מהסיבות הנכונות, מתמחים סובבים אותי מכל כיוון ומלמדים מהי תגובה קלאסית לאלרגיה והכי גרוע שכל זה בידיעה שהנה , אוטוטו מגיע בעלי שבכלל בטוח שאני בסופר מרקט עושה קניות לשבת,  ואני אצטרך להסביר לו שאני נמצאת במצב הזה בסה"כ  כי רציתי ללבוש שמלה , נעליים יקרות , ללכת למסעדה יקרה וכל זה לבד, כי השגרה  פשוט הרגה אותי  והרגשתי צורך עז לעשות משהו שונה, משהו שמעולם לא עשיתי קודם ושזה יהיה הסוד שלי.

8 comments

  1. זו הפעם השנייה שאני קורא את זה ומתגלגל מצחוק…

  2. אוי, מרינה- זה מקסים!
    אני על הרצפה מנסה לנשום….

    גדולה את! גדולה!

    והכי חשוב קורעת מצחוק!!!!

    נשיקות יקירה.

  3. וכשמדובר בך , אני בטוח שכל מלה אמת!! לך, לא "קורים דברים".. זו את שקורת לעולם….

  4. לקח לחיים: קחי חברה. במקרה הצורך, תהיה מישהי שתירש את השמלה 😛

  5. הפעם נפלתי ברצפה מרוב צחוק
    מגיע לך….

  6. גדולה! ענקית! (ולא בגלל שהתנפחת מהבוטנים). קרעת אותי מצחוק 🙂

  7. התחלת לכתוב,,,, יפה לך

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top