Home / סיפורים אישיים / לירקוד על 2 חתונות

לירקוד על 2 חתונות

מכירים את זה ששבועות אתם יושבים ערב ערב בבית מכורבלים בשמיכת פליס בצבע סגול על הספה מול הטלוויזיה עם קערת פופקורן ולא יוצאים מהבית?….

טוב….בעצם…לא רואה טלביזיה ולא אוכלת פופקורן….בטח לא בסלון!!!!!

מהתחלה:ֿ

מכירים את הערבים האלה שאתם שבועות יושבים ערב ערב בבית מכורבלים בסלון עם שמיכת פליס בצבע ירוק עם ספר טוב ושותים שוקו חם?

טוב….בעצם אני כבר לא קוראת ספרים מספר…רק ספרים אלקטרוניים בעברית מאז שזה יצא…

מהתחלה פעם אחרונה:

מכירים את זה ששבועות אתם זרוקים בבית כל ערב ופתאום בערב אחד יש לכם 2 אירועים חשובים שאתם צריכים ללכת , יענו לרקוד על שתי חתונות???????

אז זהו! זה מה שקרה לי השבוע…רק יותר גרוע!

צלצלה אלי מיכל :

"תקשיבי , מחר יש לי אירוע השקה של חנות מאוד חשובה , אני צריכה שתהיי שם איתי , ואין דבר כזה לא!!!!!!!"

אמלאאאאאאא , מיכל אמרה…..מי בכלל מעז להתווכח עם מיכל או להגיד משהו קונטרה….ניראה אותו…אני בטח שלא….

"אין בעיה יקירתי , עניתי בקול של אחת שבכלל לא יודעת מה צריך לעשות אבל תעשה מה שמיכל תגיד גם אם זה אומר לקפוץ בנג'י מעזריאלי ואני בכלל יש לי פחד גבהים……"

לא עוברת שעה……ומצלצל אלי ידידי פרננדו…..

"אני יודעה מה את עושה מחר בערב "….אמר…..

טוב…הוא מכיר את מיכל…..חשבתי שגם אותו סינג'רה להשקה, והוא בכלל אוסף אותי ואנחנו נוסעים יחד כדי שנהיה כח אחד ….

"מה אני עושה?"….שאלתי לכל מיקרה…….כי אני כבר למדתי שעדיף לשתוק שנייה מאשר להגיד משהו ואחר כך להצטער איזה שבוע….

" את הולכת להצגה מדהימה…..בלה בלה בלה בלה……"

מי שמכיר אותי, אני לפרננדו לא אומרת לא. פשוט לא אומרת. הוא סוג של מיכל אבל אחר. איתה אני מקללת ואיתו משחקת אותה ליידי…וזה עובד לי מצויין.

"אה….נפלא, איזה כיף…תודה….." עניתי….ומיד הבנתי שאני מה זה בצרות….אבל צרורות.

בדקתי מתי מתחילה ההצגה….ראיתי שקצת מאוחר, נשמתי לרווחה.
צלצלתי למיכל , בדקתי מתי ההשקה…הבנתי שמוקדם….
הדפסתי מפות מהאינטרנט ליראות איפה שני המקומות, גיליתי שהם 10 דקות נסיעה אחד מהשני, גיליתי שאני יכולה להספיק להיות קצת עם מיכל ואז לרוץ למופע, ככה אני יוצאת לבלות וגם נהנת מכל העולמות.

יצאתי קצת יותר מוקדם מהעבודה, סידרתי את הציפורניים (הרי זה ידוע שבמופע בהיכל התרבות דבר ראשון כשנכנסים בודקים ציפורניים) הגעתי כמו הוריקן הביתה, נשיקות לכולם, מקלחת, פן והוצאתי את השמלה השחורה הקטנה זאת של הארועים המיוחדים. גרבתי את הגרביון השחור, לבשתי את השמלה, קראתי לבעלי מהר מהר שיסגור לי את השמלה מאחור, הכנסתי את הבטן פנימה והפסקתי לנשום כמה שניות וקיללתי את הרגע שהתפתתי לאכול את הבורקס הקר שהבנות הביאו למשרד בבוקר…..מילא היה חם…ועכשיו כדי לסגור את השמלה אני צריכה להפסיק לנשום ולהתפלל שלא תיפתח באמצע ההופעה ….נעלתי את ה 12 סנטימטר שלי ויצאתי.    נזכרתי שאני חייבת לעבור בבית מרקחת לקנות תרופה, עצרתי לרגע ונכנסתי.

כל הראשים הסתובבו אלי.

כולם לבושים בטרנינגים, טישו ביד, עוד רגע הולכים למות….ונכנסת אני : שמלה שחורה, עקבים, מאופרת כאילו אני מתחתנת ותיק של תיאטרון ….

ניראה לי שם חשבו אחד מה שניים: או שברחתי מבית משוגעים או שאני איזה סלב….

אני העדפתי לחשוב שהם חושבים שאני סלב…רציתי להגיד להם שאם הם רוצים חתימות ותמונות איתי שיעמדו בתור מסודר אחרת אני לא חותמת ….אבל הם מישום מה המשיכו לשבת, לקנח את האף , לבהות בי ולהתלחשש בינהם…..

יצאתי מבית המרקחת ונסעתי להשקה של מיכל.

נכנסתי בכניסתי הדרמתית כדי שלא יהיה מצב שמישהו לא ישים לב שהגעתי, נשיקות וחיבוקים לכולם , תמונות (הפעם כן) היי וביי לכל מעריציי….ונכנסתי לאוטו לתחנה הבאה….ההופעה.

הדפסתי לי מפה. 10 דקות ממקום אחד לשני . אני חולת דיוק. חייבת להגיע לכל מקום בזמן.

התחלתי את הנסיעה בסדר גמור, פניתי ימינה ברחוב שהיה כתוב, ישר, שמאלה ….וכנראה משהו התפקשש בין הימינה והשמאלה והישר שאחרי…ופתאום מצאתי את עצמי יוצאת מהרדיוס של ה 10 דקות האלה ונוסעת למקום אחר…  אבל אל דאגה, אני אדם מסודר, לקחתי לי הרבה זמן ספר, אני לא מודאגת, אני אגיע בזמן….

אני ממשיכה לנסוע…ולנסוע, ומנסה להסתובב, וחוזרת ופה אני מתחילה להבין שאני הסתבכתי….אבל מאוד! אני בדרום תל אביב, אין את מי לשאול,  אף מונית לא באזור,  אין לי מושג איפה אני…ואז טלפון…וזה פרננדו…

"איפה את?"…..

אם אתה הייתה יודע איפה אני……או יותר טוב אם אני היית יודעת איפה אני…..

"כמה דקות אני מגיעה…."

"הכרטיס מחכה לך  אצל שמוליק בכניסה"

"אין בעיה"….עניתי בניסיון להישמע שלווה נושכת את שפתיי עד זוב דם…..במחשבה איך זה יראה עם הליפסטיק החדש שקניתי לי השבוע……

השיחה הסתימה…. זה כבר הפסיק להיות מצחיק (לא שזה היה עד עכשיו) אבל גם לא ידעתי איפה אני, גם עוד מעט מתחיל המופע, וגם אני חסרת אונים כמו שמזמן לא הייתי וגם הולכת לעשות צחוק מעצמי מול פרננדו….בקיצור מצב ביש…שלא לדבר על זה שליד היכל התרבות אין חניה ואם אני לא אכניס את הרכב יחד איתי לאולם, לא יודעת מה אני אעשה איתו…..

פתאום ראיתי מונית….צפצפתי לו…פתח חלון…הודעתי לו בקול סמכותי שיסע אחרי, אני מחנה את הרכב ושהוא לוקח אותי מהר להיכל התרבות. לא יודעת אם הוא היה פנוי, רצה לנסוע או לא , אבל ניראה לי שלפי המבט והטון שלי היא הבין שהוא עכשיו נוסע להיכל התרבות.

החנתי את הרכב, קפצתי ישר למונית ונסענו .

הגעתי , דקות ספורות לפני תחילת המופע, לקחתי את הכרטיס , נכנסתי והתיישבתי.

המופע היה מדהים , נגמר יצאתי.

הרכב.

יופי מרינה. איפה הרכב?

הרי הכל התחיל מזה שלקחתי מונית כי לא ידעתי איפה אני, אז עכשו אני אשמח לקחת שוב מונית אבל לאן?

זה היה אחד מהרגעים האיילה שאם הייתי מעשנת הייתי מדליקה סגריה.

התיישבתי לי על ספסל ליד היכל התרבות, ראיתי איך כל הזוגות יוצאים להם מאושרים אחרי המופע, וניסיתי להבין איך בדיוק מערב של לרקוד על שתי חתונות מצאתי את עצמי יושבת ב 12:00 בלילה על ספסל במרכז תל אביב בשמלה קצרה שחורה ,בלי יכולת להסביר איפה זרקתי את הרכב שלי כי חשבתי שאני מאחרת ולקחתי מונית ובכלל לא ידעתי איפה אני ולא עלה בדעתי לרשום?

הבנתי שלהמשיך לשבת לא יקדם אותי הרבה, ניגשתי לכספומט הקרוב , הוצאתי כסף , לקחתי מונית הסברתי לו את המצב , הוא סיפר לי שגם כשהוא שותה הרבה אלכוהול הוא לא זוכר איפה המונית….אמרתי לו שלא שתיתי…הוא הסתכל עלי ואמר : בסדר מותק….אל תיתבישי…לי את לא חייבת הסברים….אני כבר ראיתי הכל בחיים שלי….אני רק מקווה שיש לך כסף לנסיעה…..

אמרתי שיש , ונסענו.

ניסיתי לשחזר את הנסיעה….ואחרי 45 דקות של סיבובים הצלחתי להגיע לרכב.

נכנסתי, נסעתי וחשבתי לעצמי שאם שוב אני עושה את זה, אני שמה איתורן.

_____

תמונה מכאן

10 comments

  1. אוי ואבוי, איזה סיוט!!! זה גם קרה לי כשהחנתי את הרכב באיזור הסינמטק (לפני שנים רבות, הרבה לפני שגרתי כאן בעיר) והלכתי ברגל עם חברה עד לשינקין. כשרציתי לחזור לאוטו, לא ממש ידעתי איך חוזרים! (סמכתי על הזכרון שלי). למזלי כמה חברים מקסימים הזמינו לנו מונית וביחד איתרנו את הרכב אחרי כמה סיבובים גם כן. לכן, אני ממש ממש מזדהה איתך :)

    אגב, להבא פשוט תיקחי איתך ג'י פי אס! אני לאחרונה גיליתי את נפלאותיו, והוא פשוט מציל אותי כל פעם מחדש!

    שרונה
    photo.fashion.passion

  2. מרינה
    אני מתה על הכתיבה שלך, את מצחיקה אותי עד דמעות.
    מקווה שלשמלה הקטנה והשחורה שלום.

  3. אני אוהבת אותך המונים !

  4. לא לקחת מהפוסט המדהים שלך מתוקה, אבל גם לי יש סיפור מצחיק, בזמנו נהגתי בארהב בייגואר (כשעוד הייתי אבללה ושמתי את הכסף שלי בכביש) בכל אופן ,אני בארץ מחנה את הפיאט אונו של השכרת הרכב (הכי זול שאפשר למה מה?) בעזריאלי ,יורדת למטה ומחפשת את…הייגואר הירוקה שלי שכמובן אני לא מוצאת כי אני חפשת יגואר ירוקה כן בעזריאלי ב1995 זה היה הזווי~ לא מצאתי כמובן אז איש הבטחון שעוזר במקרים כאלו בא להסיע אותי בטרקטורן או משהו כזה שהיה אז, והתחיל לשאול אותי "איזה אוטן" ואני המפגרת עונה בלי להתבלבל " יגואר ירוקה" הוא הסתכל עלי בבוז ושאל בקול מה זה מופתע באמאשלי :"מה??? יגואר לך? באמאשלי
    ומיד התעשתי ואמרתי "אוי לא טעיתי פיאט אונו לבנה " הנה היא פה , הוא הסתכל עלי בבוז של "יה מספרת סיפוורים מפגרת שכמותך" אבל חשבתי לעצמי, שאם אני אוסיף שאכן יש לי יגואר בארהב הוא ממילא לא יאמיין אז לא אמרתי כלום שיהיה נו… שווין!

  5. ענק, גם לי זה קרה וחיפשתי במגדלי עוז את הרכב שעתיים ברגל

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top
Menu Title