Home / ADHD / לשבת ולקום – ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בכיתה – פוסט אורח מורה לילדים בכיתה א'

לשבת ולקום – ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בכיתה – פוסט אורח מורה לילדים בכיתה א'

 

 

האמת היא שהתחלתי לכתוב על נושא אחר בכלל, על איך זה להיות חבר של מישהו עם הפרעת קשב. אבל אז, באמצע הכתיבה, מרינה פרסמה את הפוסט –

"יש לי ADHD האם אתה יכול להיסתובב סביבי ביזמן שאתה מדבר", וכל המחשבות שהיו לי בראש התחילו להתערבב בין שני הנושאים (בכל זאת, גם לי יש את העניינים שלי.. 🙂 ) ודי מהר הפסקתי לכתוב ושקעתי לגמרי במחשבות.

ככל שהמשכתי והעמקתי בנושאים, הבנתי שבעצם הם לא כל כך שונים.

התכנון היה להתמקד הן בילדים והן במבוגרים, אך לצורך העניין אתמקד הפעם בילדים. לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, הרבה פעמים קשה ליצור חברויות. לא תמיד, נכון, אך אני מכוונת יותר לכיוון הגילאים הצעירים יותר, בהם חברת הילדים לא תמיד קלה ומיומנויות חברתיות שבאות בקלות למרבית הילדים, לא באות בקלות לאלו עם בעיות הקשב והריכוז.

הסיבות לכך הן רבות ומגוונות, כל ילד בפני עצמו, אך בגדול אפשר לשייך לזה את עניין הטמפרמנט, התנועתיות הרבה שהם מרגישים את הצורך להיות בה, כי רק כך הם יכולים לתפקד, הקושי להתמיד במשהו אחד למשך זמן רצוף, כגון משחק חברה, הם משתעממים או מאבדים עניין לאחר זמן קצר, בהרבה מקרים סף התסכול של אותם ילדים הוא נמוך, דבר המוביל ל"הרמת ידיים", התפרצויות ולתופעת "שברו את הכלים ולא משחקים"..

כל האמור לעיל בא לידי ביטוי גם בכיתה.

כאשר רוב הילדים יושבים בשקט על הכיסאות, להם זה קשה. אז הם ישבו על הברכיים, ישכבו קצת על השולחן, יקומו ויסתובבו בכיתה, ידברו עם מי שרק ישתף פעולה, יתעסקו בכל דבר אפשרי ברגע הכי לא מתאים ועוד…

הדבר הכי גרוע ולא נכון שאפשר לעשות הוא לכעוס, או להכריח אותם להפסיק. למה גרוע ? כי זה לא ישיג כלום. אם זה היה כל כך פשוט הם היו מפסיקים לבד.

אני מודה, לי כמורה, לקח זמן להגיע למסקנה הזאת ולפעול לפיה.

בניגוד לבית, בו אני צריכה שיהיה סוג של רעש מסביב (טלוויזיה, רדיו, מוסיקה וכיוצ"ב..), בכיתה אני צריכה שקט. כי הקשב שלי בכיתה הוא לא מאה אחוז עבורי, הוא מתחלק עם עוד כשלושים ילדים שלכל אחד מהם מגיע את מלוא תשומת הלב שלי.

כל אלו ועוד, משפיעים על התנהלות הילדים במצבים חברתיים שלא תמיד הכי ברורים להם או שההפך, שהם לא ברורים לסביבתם. קשה להם יותר לקרוא ולפרש מצבים ורמזים חברתיים שלשאר הילדים זה בא הכי בקלות, מה שגורם להם פעמים רבות להתנהג "לא כמצופה" על ידי הילדים האחרים.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה. המבוגרים שסובבים את אותם הילדים, אם זה בבית – ההורים, אם זה בכיתה – המורה, או כל מבוגר אחר שהילד בוטח בו ורואה בו דמות משמעותית, כי אחד הדברים הכי כואבים למראה הוא ילד קטן שאין לו עם מי לשחק והוא הכי רוצה בעולם, רק לא יודע איך…

אז איך עושים זאת ?

אין פתרון קסם. צריך לעבוד וללמד את הילד לפתח את הכישורים החברתיים, לקרוא ולהבין יותר טוב מצבים בהם הוא יכול להיתקל במהלך משחק או כל דבר אחר בחברת הילדים.

העבודה על הכישורים החברתיים דורשת סבלנות, קבלה והבנה, אך רק כך אותו הילד ילמד לקרוא ולהבין את ה"סימנים" החברתיים המקובלים בקרב חברת הילדים. חשוב להשכיל לעשות זאת בדרך של האינטראקציות שלנו עימם ועל ידי הדוגמא שלנו, ולא באמצעות ניסיונות להוראה דידקטית או טכניקות לשינוי התנהגות, שהתוצאה מכך תהיה כישלון.

בכיתה למדתי לשחרר. פשוט כך.

זה לא נוח לי ? אולי. כנראה. אבל אני לא העניין כאן.

אז אותם ילדים ישבו איך שמתאים להם, יצאו מהכיתה לכמה דקות של התאווררות, או כפי שאחד הילדים אצלי מכנה זאת – "אני יוצא להתאסף"… ואם הם רוצים להסתובב קצת בכיתה, תמיד הם יכולים בדרך לעזור במשהו..

אז נכון, לילדים עם הפרעת קשב וריכוז אולי חסרים לפעמים כישורים חברתיים, אך לילדים האלו יש עוצמות שיכולות להביא להם חברויות חזקות מאוחר יותר בחיים. הם מבריקים, יצירתיים להפליא ובעלי רצון חזק. הם לא מקבלים את הדברים באופן אוטומטי, וזאת לרוב, מהסיבה שהם לא מתמסרים בקלות לדרך המחשבה של הרוב שסביבם.

גם לנו לא יזיק להיות כך, לא ?

 

 

 

 

 

 

9 comments

  1. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז הם אוצר מדהים שצריך לדעת לנתב את האנרגיה שלהם לכיוונים חיוביים. אני כל כך מזדהה עם הנושא וחווה על בשרי מה זה להיות בכיתה עם ילדים בעלי הפרעת קשב. צריך לקחת את האנרגיה שלהם ולתעל אותה לדוגמה: אותו ילד בעל ADHD שיהיה תורן מזכירות, כל מה שהמורה צריכה להביא מהמזכירות דפים, טושים וכו'…. כל מה שיעזור להם לצאת לרוץ ולהביא (לפרוק אנרגיה).
    טוב שיש מורות שעושות זאת וחושבות מחוץ לקופסה ולטובת הילד. זה לא מובן מאליו!!!!!!

  2. שלום למרינה ולאורחת,
    אני עוקבת אחר סדרת הפוסטים הזאת ואני מעודדת שקיימות מורות כאלו.
    הבת שלי עכשיו בגן חובה, עם קשב וריכוז ומאד לא קל לה,
    אנחנו מאד חוששים ממה שיהיה בשנה הבאה בבית הספר והדברים שאני קוראת פה מעודדים אותי.
    אני מבינה שלא כל המורות כאלו, נותר לי רק לקוות.
    מעריכה את זה שהמורה כותבת, וזה נפלא שאת נותנת לה את הבמה לכך.

    • היי יובל, אני מאושרת שאת עוקבת אחרי הסידרה הזאת (אחלה שם, תודה, מאמצת 🙂 ), ללא ספק זה בכלל לא מובן מאילו שהמורה תכתוב, בתור אחת שלמדה עם מורים שקראו לה עצלנית, טיפשה, ולא ממצא את הפוטנציאל (עד היום לא מסוגלת לשמוע את המישפט הזה) מבחינתי זה סגירת מעגל להכיר מורה מסוג אחר, ועוד לדעת שהיא כותבת אצלי בבלוג! בבלוג שכולו כתוב עם שגיאות כתיב, שאני לא מיתבישת יותר, ושמורה "אמיתית" חלק מימנו.

      אני יכולה להגיד לך יובל, ולעודד אותך, שמשנה לשנה, המודעות של המורים רק גדלה, אומנם המורה שלנו פה בבלוג היא "טיבעית" היא כזאת, אבל מורים אחרים לומדים כבר להבין את הנושא, ועמותת "קווים ומחשבות" פועלת כל הזמן כדי לקדם את הנושא.

      שוב תודה על התגובה.

    • מורה לכיתה א'

      ערב טוב יובל,
      בלי לשים לב אני מניחה שזה אכן הפך לסדרה.. ואני שמחה שאת עוקבת.
      אני יכולה להבין את החשש שיש לכם ממה שיהיה בבית הספר,
      אך אני מסכימה עם מה שמרינה כתבה,
      משנה לשנה המודעות של בתי הספר בכלל והמורות בפרט הולכת וגדלה,
      החשש הוא טבעי ובבסיסו משותף לכל ההורים,
      וכשמדובר בילדים עם קשב וריכוז זה כמובן מתעצם.
      אני שמחה שאת מוצאת פה עידוד 🙂
      אני מודה לך על הדברים שכתבת,
      וגם למרינה, על מתן ההזדמנות לכתוב ולהביע את הדברים שבלי זה כנראה היו נשארים..
      אי-שם בפנים.

  3. פשוט גאווה להכיר שהמעגל השתיקה נפרץ, וקמים מורים מדור חדש… עם פתיחות ורצון לעזור לילדים עם הפרעות וקשב וריכוז לקבל הכרה ועמדה שהם ראויים, בלי סתיגמות, ותויות של "עצלנים".
    גאה להיות אמא לילד כזה, שגדל והפך, בניגוד לכל התחזיות, תותח אמיתי, וכולם לא מבינים אך עשיתי את זה.

  4. מורה לכיתה א'

    ריגשת אותי מאד על הבוקר..!

    כמה טוב לשמוע על בנך ועל מה שגדל להיות,

    אני בטוחה שגם בילדותו היה תותח לא קטן 🙂

    את זכית בו והוא, ללא ספק, זכה בך..

    תודה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top