Home / ADHD / מכאן הכל מתחיל – פוסט אורח של מורה לכיתה א' : מאיפה בעצם מתחילה הבעיה שלא מבינים את הילדים שלכם

מכאן הכל מתחיל – פוסט אורח של מורה לכיתה א' : מאיפה בעצם מתחילה הבעיה שלא מבינים את הילדים שלכם

הפרעות קשב וריכוז

 

 

 

 

היתה דקה של שקט, דקה של שקט כפוי מהסיבה שמבפנים לא היה שקט בכלל.

לא האמנתי שהיא עומדת מולי ואומרת לי את המשפט הזה.

אני מנסה להתאושש ולחבר משפט שיצא לי מהפה כתגובה, אך לא מצליחה כל עוד המשפט הזה ממשיך לחזור על עצמו ולהדהד אצלי בראש.

"מה לך ולהפרעות קשב ?"

זה מה שהיא אמרה לי, המנהלת שלי, כאשר ביקשתי להיעדר ליום אחד על מנת ללכת ליום עיון בנושא, שמשתתפות בו דמויות מפתח שכבר זמן רב שאני קוראת מאמרים ודברים שכתבו, יום עיון שמרכז בו הרצאות ודברים בנושאים שבהם אני נתקלת ביום יום ולבטח גם כלים חדשים ומוצלחים להתמודדות איתם.

"מה לך ולהפרעות קשב ?"

נכון, אני מורה של כיתה רגילה, בבית ספר רגיל, בחינוך הרגיל.

אבל מה זה רגיל ? האם כל הילדים שבכיתתי הם נטולי בעיות / קשיים / הפרעות / אבחונים וכדומה ? האם אני מגיעה מדי בוקר לשיעור, מלמדת את החומר, מחתימה כרטיס וחוזרת לעולם שבחוץ ?

"מה לך ולהפרעות קשב ?"

אני רוצה להסביר לה שיש לי הרבה עם הפרעות קשב, כולל את עצמי.

רוצה להסביר לה שמתוך 28 ילדים מדהימים שיש לי בכיתה, 9 מאובחנים בהפרעת קשב וריכוז בדרגות שונות. 2 מקבלים מדי בוקר תרופות שיעזרו להם עם המצב. 3 לא יכולים להקשיב לי במשך עשר דקות רצופות, והם כל כך רוצים. 4 לא יכולים לשחק עם חבריהם בהפסקה כי המשחק לא "מתאים" לטמפרמנט הטבעי שלהם, ואז הם נעצבים.

המראה של ילד בן שש שעצוב כי לא רוצים לשחק איתו, הוא נורא.

"מה לך ולהפרעות קשב ?"

אני ממשיכה להביט בה וכל מה שאני אומרת כאילו ריק, חסר משמעות.

"אולי המורות של מתי"א או היועצת ירצו ללכת.." אמרה והמשיכה לשפוך שמן למדורה. המורות האלו למדו שנים את הנושאים האלו מכל הכיוונים. יש להן את הידע ואת הכלים ולכן הם בתחום הזה. נכון, אולי גם הן ירצו ללכת, כי זה יום מעניין, כי זה יכול רק להועיל, למה לא ?

"מה לך ולהפרעות קשב ?"

הלוואי ולא היה לי כלום עם הפרעות קשב.

עם עצמי אני דווקא בסדר. עם הזמן יותר ויותר רואה בזה מתנה ודרך של החיים לגרום לי לראות ולהרגיש הכל בדרך מיוחדת וייחודית רק לי. אך בתור מורה של כיתה א', שגם כך זו כיתה מאתגרת בהתמודדות עם הילדים הרכים, עם הצד הרגשי של כל אחד ואחת מהם – ששם הרי המפתח להכל. ההתמודדות עם ההורים, במיוחד אם זה ילדם הראשון.. אז נכון, החיים היו הרבה יותר קלים אם כולם היו נטולי בעיות, אך לילדים זה לא קל בכלל, בטח לא בשלב הזה בו הם חווים שינויים רבים במעבר מהגן ולביה"ס.

כאן אני נכנסת לתמונה, מנסה ומשתדלת להקל עליהם כמה שאפשר את המעברים שקשים גם ככה, לעזור להם לשרוד את השיעור שכל כך קשה להם להתרכז בו ולכן צריך להיות יצירתיים ולמצוא אלטרנטיבות שיעזרו גם לי, אך בעיקר לילד.

מישהו אמר יום עיון..?

 

הלוואי והיתה מעבירה יום אחד בכיתתי. יום אחד, לבד.

אולי אז היא תבין מה לי ולהפרעות קשב.

כאן זה נגמר. או יותר נכון, מכאן הכל רק מתחיל.

 

 

 

 

 

4 comments

  1. מורים כאלו הם מתנה ענקית לחיים. מרגש. תודה על ההיכרות עם אורחת נהדרת.

  2. מורה של כיתה א

    ליהיא,
    תודה על התגובה,
    בהחלט ריגשת אותי :)

  3. אני פוגשת הרבה מורות, הטובות שבהן לפחות מבינות ש"משהו" בהתנהלות הרגילה לא מתאים לבעלי הפרעות הקשב, זאת התחלה טובה, אבל עדיין מלווה אותן לאורך הטיפול כדי שיוכלו להבין את התלמידים/ות שלהם ולהגיב בהתאם. האוטומט שלהן מכוון חינוך וילד עם הפרעת קשב צריך קצת יותר, צריך להרגיש שהיא מתעניינת בו.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

Scroll To Top
Menu Title