ישבתי וראיתי אתמול את הפרק הראשון של הדרמה החדשה של "קשת" – "פלפלים צהובים" , ולא הצלחתי להוריד את עיניי מהמסך הקטן.
סיפורה של משפחה המתמודדת עם ילד עם ספקטרום האוטיזם שמיתקשה בכלל לקבל את העובדה שיש בעיה עם הילד, תגובה של כל משפחה שמגלה או לא מוכנה לגלות "שיש בעיה" עם הילד/ה שלה.
אני חושבת שלדרמה כזאת יש מקום כל כך חשוב בֹעל המירקע שלנו, כדי לעלות את המודעות לספקטרום האוטיזם, לעזור להורים שמיתמודדים איתו להראות טיפה עם מה הם מיתמודדים, למרות שמה שמראים בסידרה זה ילד בתיפקוד מאוד גבוה, וכידוע לספקטרום פנים רבות, לעזור אותי למישפחות שיש להם ילד כזה ולא "רואים" את זה אולי כן ליראות…בקיצור, סידרה מדהימה!
"פלפלים צהובים"
בכיכובם של: עלמה זק, יוסי מרשק, אורי פפר, מיכל שטמלר ויהודה ברקן בתפקיד טלוויזיוני ראשון מזה שנים.
הדרמה "פלפלים צהובים" של התסריטאית קרן מרגלית תגולל את חייה של משפחה הממוקמת בחצר אחת בסוף העולם, בקהילה של מושבניקים שכולם בה "מלח הארץ". איילת (עלמה זק) ובעלה, יניב, (יוסי מרשק) נאלצים להתמודד עם ההבנה שבנם עומרי (בן ה 5 , מיכאל ספזוצקי ) הוא אוטיסט. איילת מובילה תוכנית טיפול לשיקומו של עומרי, תוך גיוס המשפחה כולה: אביה, מאיר – (וסי מרשקבתפקיד טלוויזיוני ראשון מאז "אהבה בשלכת") -בתה נתי מנישואים קודמים (נועה פרידמן) ואפילו מגייסת את הפועלים התאילנדים במשק. עוד מגוייסים , אחיה אבישי (אורי פפר) מובטל היי-טק שחוזר למשק עם אשתו יעלי (מיכל שטמלר – "הסודות" , "דני הוליווד") רופאת ילדים, אשר מתקשה למצוא את מקומה ביישוב המרוחק. יעלי היא הראשונה לגלות סימני אוטיזם בעומרי וגוררת את כולם אל מסע משפחתי ארוך, כואב ומצחיק של הכחשה, מניפולציות והתבוננות פנימית.
הסדרה מספרת את סיפורה של משפחה ממושב מבודד בערבה המנהלת משק לייצוא פלפלים צהובים. המשפחה מתוודעת לעולם האוטיסטי המיוחד ויוצאת למסע בניסיון לקרב את עומרי אל "נורמאליות", רק שבדרך הם מגלים שהגבול לשיגעון הוא דק…
בסדרה 13 פרקים.
תסריטאית ויוצרת הסדרה – קרן מרגלית . במאים – קרן מרגלית, אמנון קוטלר.
מפיקים- אילון רצ'קובסקי, יוסי עוזרד, גיא יקואל, יוחנן קרדו. יולי אוגוסט הפקות .
פרק ראשון של הסידרה למי שפיספס
אני חייבת לציין, שאתמול פשוט העברתי ערוץ ברגע שהסדרה החלה. למה? כי הפרומואים לסדרה היה נוראי: הכל סביב עצבות, באסה ודיכאון רבתי. ראיתי את עלמה זק מתראיינת על הסדרה ואומרת שהיא בכלל לא עצובה ושיש בה המון קטעים מצחיקים ועדיין, לא יכולתי להתנתק מהפרומואים המזעזעים והמדכאים.
זה נושא מאוד חשוב, הסידרה באמת לא עצובה, היא מראה פשוט הורים עם ילד עם בעיה שהם לא מסוגלים ליראות, ואני מתארת לעצמי שבהמשך ברגע שהם יבינו שהוא אוטיסט יראו את ההיתמודדות עם הספקטרום. זה נושא "טבו" שלא מדברים עילו הרבה, ניכנסתי לפורום "אוטיזם" בתפוז ליראות מה כותבים על הסידרה, ואחת התגובות שם מאוד ריגשה אותי, אמא כתבה שם שאולי עכשיו שהסבא והסבתא של הבן שלהם יראו את הסידרה יבינו שהנכד שלה אוטיסט ויפסיקו להיתקחש לזה…יש לפעמים בסדרות כאילה משהו שעושה לאנשים להבין ב30 דקות בטלויזיה מה ששעות של הסברים לא מצליחים
אני מסכימה מרינה
לא ראיתי את הסדרה, אבל 30 דקות על המסך הקטן יכולים לעשות שעות של הסברים
אני מאד אהבתי את הפרק הראשון.
ממש נוגע ללב.
אני ממש אהבתי את הפרק הראשון. הכתיבה מאוד קולחת והיוצרים מקפידים על הדברים הקטנים שהופכים את הסצנה לטבעית יותר (יעלי מקשקשת על נייר כשהיא מדברת בטלפון, אבא של איילת רואה אותה על עץ ובמקום לשאול "מה את עושה?" הוא פשוט אומר "מה-אה?"). מאוד אהבתי שיעלי שבהתחלה מוצגת כאישה בוגדת מצליחה תוך 20 דקות לחשוף מורכבות ולהתחבב על הצופה (עלי בכל אופן). הכימיה בין השחקנים מצוינת. מה שהפריע לי הוא שבינתיים העובדים הזרים הם רק הקלה קומית. זה משעשע, אבל אם כבר מתייחסים לתופעת העובדים הזרים, אולי כדאי לתת להם את הכבוד המגיע להם? מצד שני, לא בזה עוסקת הסדרה. סליחה על המגילה…
זאת לא תהיה הפעם הראשונה שטלויזיה תעשה הסברה טובה לנושא חשוב אבל עדיין, פשוט לא בא לי לראות את הסידרה וזה לחלוטין בגלל הפרומואים שלא דיברו אלי בכלל ורק ביאסו אותי. כמובן שזו לחלוטין הבעיה שלי…
אני מאוד נהנתי מהפרק הראשון. נושא חשוב שמועבר על ידי שחקנים נהדרים בהומור ורגישות. אהבתי.