הזמנה לחתונה

זה תמיד מתחיל באותה צורה….

אתה פותח את תיבת הדואר…מונחת שם מעטפה צבעונית עם לבבות ופס זהב…ובה מונחת לה הזמנה….

דודי וריקי מיתכבדים להזמין אתכם לחתונתם….

מי זה דודי וריקי? לא מכירה….בודקת שוב על המעטפה….כן….רשום שמי ושם בן זוגי….אפילו שמה של יורשת העצר….מזמינים ילדים….הם לא יודעים כמה הם היסתבכו…..אבל עדיין אין לי מושג מי זה…..

בודקת עם הבעל….."מי זה דודי וריקי "?אני שואלת…..

"אה???" עונה הבעל….

"נו…דודי וריקי….קיבלנו הזמנה לחתונה….מי אילה….?"

"אה."….עונה הבעל בביטחון…."נו ריקי…..הבת של הבן דוד של האחות של האח של אמא שלי של האח שלה של הבן דודה??? אז הבת שלו."

"אה"……אני עונה…."ברור….אז לא חייבים ללכת…."

"מה פתאום!!!!!!!!!!!!!!! "עונה הבעל!!!!!! "חייבים!!!!!"

"אה??????????? למה?"

"כי הם משפחה קרובה, הם תמיד באים לכל הארועים וחייבים בקיצור."

"שו מישפחה קרובה…..? שאנחנו כבר 10 שנים יחד ואני לא יודעת מי אילה הבת של הבן דוד של הבת דודה של הנכדה של הגיס של האים אימא שלהם? איך נהניה שהם משפחה קרובה וחייבים?"

"תשמעי"….הוא עונה….."נו…..יש שם את הדודה …שהיא אישתו של הדוד וחייבים….אין מה לעשות…."

אני מיסתקלת בהזמנה….ועיניי חושכות….החתונה היא 200 קילומטר מהביית שלנו……

"תגיד ….אני אומרת….אתה בכלל ראיתה איפה החתונה? זה בפיזדילוח! אתה רוצה לנסוע 400 קילומטר ביום אחד בשביל החתונה הזאת? בו נשלח צ`ק בדואר!"

"די…על תהיה כבדה….בארצות הברית זה כלום…אנשים נוסעים כל יום מרחקים כאילה לעבודה….".

"אה?????????? ארצות הברית? אין בעיה!!!! אם אחרי החתונה יש רילוקיישן, והחתונה זה בסך הכל חזרה גנרלית של איך זה לינסוע מרחקים ארוכים אז אני מוכנה…..כל סיבה אחרת אני לא נוסעת……."

כך המשיכו הויקוחים…עד שמצאתי את עצמי….לבושה בביגדי חתונה בדרך לאותם 200 קילומטר ראשונים…..

מזל שיש GPS המכשיר החמוד הזה שמארח לך חברה כל הדרך …ומדבר כל פעם שצריך לפנות….ולא סותם את הפה ככול שמיתקרבים לפניה יותר ויותר עד שבא לך ליזרוק אותו מהחלון…אבל אתה לא עושה את זה כי אתה מבין שאם אתה זורק אותו…הסיכוי שתגיע ליעד הוא די אפסי…זאת אומרת תגיע…אבל לא כמו איתו, אז עדיף שהוא ידבר …ואז אתה תגיד לו : הבנתי…בסדר….עוד 100 מטר ימינה….סבבה…שמעתי….עוד 50 מטר ימינה….או קי…..אתה לא חייב לחזור על זה ….אני לא חרש….אני לא קשת הבנה….מבטיחה ליפנות אם אתה תשתוק….באמא שלך די כבר….הינה אני פונה…ששששששש יש!!! עכשו שקט! (עד הפניה הבאה….).

היגענו לחתונה….200 קילומטר שלמים עשינו….

אף אחד לא מחקה בקבלת פנים….טוב…מה לעשות…ניכנס…מה זה כבר משנה…הגענו עד לפה…מה לא ניכנס?

ניכנסנו…..

מישפחה קרובה …לא? הבת של הבן דוד של הבת דודה של הסבתא של הנכדה של האמא ..נכון? אז יאלללה ….מישפחה ….איפה אתם…..?

יווו…..הינה….פנים מוקרות….סוף סוף……

שיט….לא מוקרות ולא נעליים….סתם אחת שכל כך מאופרת שהיא יכולה להיות דומה למי שתירצה….רק תגיד……

ממשיכים ללכת….איפה הכלה? אולי נגיד לה מזל טוב….ומישם נמשיך …? כלה בדרך כלל זאת אחת שלבושה בלבן, ארוך ובולטת…..

אני סורקת את השטח….מחפסת אחת כזאת….מחפסת מחפסת מחפסת….יש!!!! מצאתי….עומדת שם רחוק , עם הגב לכולם , מעשנת בשרשרת עם כמה בנות סביבה….

ניגשים…אומרים מזל טוב…( משפחה קרובה!!!! ) עונה מזל טוב….מזהה קצת את בעלי וחוזרת לעשן ולחברות……

טוב….ממשיכים לבר…פה כבר צריך איזה דייט קולה כדי להיצתנן…כי אני מרגישה שהחום מתחיל לעלות לי……

מתחילים להגיע כמה אנשים שאני מכירה…לפחות הערב נהיה קצת יותר נורמלי….

עוברים לחופה….

הזוג הצעיר עומד תחת החופה….הביאו רב ….שכניראה בדיוק סיים את תוכנית "ארץ נהדרת" כי הוא לא הפסיק לספר בדיחות, לעשות דחקות ולבצע חיקויים….כל הזמן חיקיתי שיביאו את הרב האמיתי….אבל עד שזה קרה….היסתבר לי שניגמרה החופה והזוג היה נשוי וכולם צעקו מזל טוב…..

הגיע שלב האוכל….נו …סוף סוף…..מה אני אגיד לכם….הינו רעבים….200 קילומטר…. GPS שלא סגר את הפה….חופה הזוייה…..כלה שהיא משפחה קרובה ….ולא יודעת מי אתה…..אבל שורה תחתונה : תנו לאכול…כי אני מתה!

מיזנונים! אני אוהבת מיזנונים! ככה אתה יכול לקחת מה שבא לך , כמה שבא לך, ואף אחד לא מחליט מה אתה אוכל…..

נהיה תור ארוך ארוך ארוך….ואני לא אוהבת לעמוד בתור! יש לי מין קטע כזה……יש תור…אני לא עומדת……

גם אני…וגם כל יושבי השולחן שאיתי…החלטנו לחקות שיגמר התור….לא רוצים להידחף……

חיקינו…חיקינו….חיקינו….וניגמר התור…..

קמנו לנו שמחים וצוהלים….לקחנו לנו צלחת…ניגשנו למיזנון…..ו ….?

ניגמר האוכל! אין! גורנישט! נישאר :

פיתה

חסה

כרוב

תפוחי אדמה (טיפה)

וילכו ליבדוק אולי יש עוד חצילים…לא בטוח…..

ומה עם הבשר? שמענו יש כבש, בקר…?

אין! נגמר!

מה ניגמר? איך יכול להיות שניגמר? איך קורא דבר כזה? לא כל האורחים אכלו…?

ניגמר …אין מה לעשות……

אבל באתי עם יורשת העצר…ילדים…" אמאאאאא, אני רעבה…..למה ניגמר האוכל????" צעקה עוד יותר בקול מאשר המוסיקה (טוב, אני מגדלת ילדה שתחליף את הרמקולים של העתיד….)

"שששששש…..אני אומרת לה…..לא ליצעוק….ניגמר….תוכלי פיתה….."

"לא רוצה פיתהההה ", ממשיכה באותו ווליאום, " אני רוצה בשר עם תפוחי אדמה, אני רעבה"

"אין בשר עם תופחי אדמה" אני עונה בלחש…..יש קצת תפוחי אדמה….אני אתן לך, נעצור בדרך, ניקנה משהו….

"אבל אני רוצה את זה שאוכלים פהההה!" ממשיכה….

אומרת לה בשקט בשקט שאם היא עכשיו מפסיקה היא מקבלת בארבי,בארץ,אוטו חדש, ודירה במיגדלי אקירוב בגיל 18….אבל בבקשה…עכשיו….שקט….

הילדה מישתכנעת (יותר מהבראבי האמת…אבל לא איכפט לי….) לוקחת פיתה וחוזרת לשולחן.

גם אני לקחתי פיתה…… יש לכם שוקולד השחר? אני פשוט לא אוהבת יבש…..?

קירסמתי לי אותה בשקט….וחזרתי לשולחן……

מיד אחרי האין אוכל….התחילה המוזיקה…..אין מה לומר…לזוג יש טעם "משובח"…..אני לא יכולה לספר לכם מה הוא סוג המוזיקה שיהיה…כי לא הבנתי….ולא היצלחתי לירקוד….וזה שאני רקדנית מעולה בחתונות! ובאתי עם נעלי ריקוד!!! כן כן ….אילה שגם רוקדים על קצות העצבאות!!!

הבנתי שהחתונה הזאת בשבילי ניגמרה….שאין מה לחקות למנות האחרונות….שחבל על הזמן…..גם ככה צריך לעצור באיזה ארקפה או ארומה לאכול…שם כבר ניקנה איזה חתיחת עוגה וניגמור עם זה…..

בשקט בשקט…..טוב נו….תחת רעש כבד של המוזיקה הבילתי מזוהה הזאת ברחנו לאוטו….הדלקנו את ה GPS ונסענו 200 קילומטר חזרה…..

הGPS שותק…..מראה את הדרך ושותק….מה קרה? הוא בהלם? מה יש לו? למה הוא לא מדבר? נעלב מהצעקות בדרך הלוך? מבטיחים לו שלא ניצעק יותר….מבטיחים לו שלא יותר חתונות כאילה…והוא כלום! שותק , מראה את הדרך ולא נישבר……

טוב…עצרנו בארומה….אכלנ סנביץ` ענק…..קפה….עוגה …ונירגענו…..

הגענו הביתה הרוגים….והלכנו לישון….

אה…ולגבי ה GPS אתם שואלים? הבעל לחץ שם על איזה כפתור והשתיק אותו בלי לשים לב….הוא לא נעלב ולא כלום….למחרת המשיך לדבר ולעצבן כרגיל……

__________________

התמונה מכאן