אחד המאמנים הגדולים בעולם, אנטוני רובינס מספר שכשהו ניפגש במיקרה עם אחד מגדולי המנתחים הפלסטים, שבאותו זמן ישב וכתב את "ספר ההוראות" של איך לעשות את הניתוחים הפלסטים המושלמים, מישום שהוא עצמו הגיע לדרגת שלמות, בספר עצמו היו אין ספור תמונות של נשים וגברים מושכים ויפים בצורה בילתי רגילה.
כשאנטוני רובינס שאל אותו, " מה בעצם ההבדל….איך גורמים לניתוח להצליח ולהפוח גבר או אישה לכל כך מושכים כמו בתמונות"…המנתח הסביר לאנטוני שמדובר אח ורק ב 2 מילימטר כל פעם. הוא עבר איתו על אין ספור תמונות, ובכל תמונה, אכן, ההבדל בין להיות אישה/גבר רגיל או מושך היה 2 מילימטר בילבד.
אני נוסעת בהמון במקומות, מכירה הרבה אנשים…אף פעם לא ידעתי איך "ליקורא" לדבר הזה שהרבה פעמים חסר לי בהם, במקומות בהם אני נימצאת…והפעם, המנטח הפלסטי הזה פטר לי את הבעיה : פשוט חסרים לי לפעמים ה 2 מילימטר האילה…כדי להגיד על המקום, על האדם, שזה זה…ואני בטוחה, שכל אחד מיכם, יודע על מה אני מדברת.
" תני לי בבקשה קצת שמן זית וכפית…אני רוצה להראות לך משהו"…אמרתי לטלי, איך שהיכרתי אותה, לפני השלום, לפני הנעים מאוד, לפני "קוראים לי מרינה.
את טלי, שהיא הבעלים של צימרים חלומיים בשדה אליעזר בשם "בית בטע" הכרתי במיקרה, במקום אחר, בזמן אחר, ובסיטואציה אחרת לגמרי שלא קשורה לצימרים שלה …ובתור אדם עם הפרפרקאות קשב, היפרקטיביות ובעיקר אימפולסיביות או איך שאומרים ברוסית : "בלי עצמות בלשון" הפריע לי איזה דלת שחרקה מאוד, טלי"היתה אשמה" ואני כמובן ידעתי את הפיטרון.
מה שלא ידעתי, שטלי, גם היא בעלת הפראות קשב לא קטנות, מנהלת 4 שיחות בו זמנית, כותבת עם לא פחות שגיאות מימני (אולי יותר אבל אני לא יודעת לבדוק את זה ) ומכניסה אותי לכיס הקטן.
תוך 2 דקות ו 15 שניות שיחה נוצרה בנינו כימיה כאילו הכרנו כבר שנים, היו בטלי ה 2 מילימטר האילה (בעצם איזה 180 …אבל מי סופר ) והיה לי ברור שזאת אחת הנשים הכי מדהימות שפגשתי בחיי, ועוד לא ידעתי עד כמה.
טלי סיפרה לי על החלום שלה ושל בן זוגה, על לחיות בצפון, על להקים צימרים, לישמור על אוטנטיות של המקום, על פשטות ויחד עם זאת על סיגנון נעים ויחודי.
מי שהיה בטוסקנה, מיד ירגיש פה בדיוק את אותה תחושה.
מרחבים אין סופיים, גפנים, בוסטנים, עצי פרי מכל הסוגים והמינים שפורחים וצומחים טלוי באיזה עונה מגיעים… והחרמון מימול. (טוב…זה בטוסקנה אין…אבל אנחנו לא שם…אמרתי כמו…).
כשניכנסתי לצימר המשגע, המוקפד היטב, עם סלון מרווח, תנור עצים , חדר שינה וחדר אמבטיה מאוד גדול משהו הרגיש לי שונה משאר הצימרים שהיתי עד היום…שגם הם היו מצויינים, אח פה היה משהו, שבשעות הראשונות לא היצלחתי לשים את האצבע, ופיתאום זה נפל עלי : יש פה נגיעה של מלון חמישה כוכבים ללא הפלצנות, ללא היומרנות, ללא כל הבוג'רס הזה…שלא לומר המחיר הבילתי סביר בעליל לפעמים.
המצעים לבנים כשלג (מה שבשפה פשוטה אומר שמאוד קשה לתחזק אותם, לכבס, לגהץ ולהחזיק אותם לבנים), באמבטיה סבונים וקצף אמבט של חברה מפורסמת (ולא מותג של בית מרכחת), מכונת קפה מהשורה הראשונה, שקעים של חשמל ממוקמים בכל מקום אפשרי ( לחולי נפש כמונו שבאו עם מכשבים) ועוד…
כל זה…עדין שמר על מראה פשוט, סולידי, ועדין יוקרתי…
במקום אין ספור זולות לישיבה, לבריחה, להיסתתרות,לרומנטיקה 
, ויש רגע מסויים שכבר לא זוכרים איפה נימצאים.
ישבנו לנו בערב, לאור העששיות, היסתקלנו על היער שסובב אותנו, וחשבנו לעצמינו שאילו רגעים של אושר ושלווה מדהימים של יחד.
יבבוקר, היתאוררתי לקולות התרנגולים ופרצתי בצחוק…ששנים לא שמעתי תרנגול אמיתי…חיית עיר שכמוני.
טלי הגישה לנו ארוחת בוקר ישראלית/כפרית שהחלתנו לאכות כמה שעות…פשוט לא רצינו לזוז מהמקום
עזבנו את המקום בידיעה ברורה שזה בית/צימר/מקום שאילו נחזור.
נחזור עם המשפחה, נחזור לבד, נחזור עם הכלב (מותר להביא חיות), פשוט נחזור.
זה אחד המקומות האילה שלא מיתימרים להיות פלצניים, זה אחד המקומות האילה שמיד מרגישים בו טוב, נוח, כיף ונעים.
בעלי הבית נותנים תחושה מדהימה, קרובה, ולא מציקה.
"הבית בטבע"- טוסקנה בישראל.
http://www.bayit-bateva.co.il/
מרינה הפלאת לכתוב!!! אני מריץ לשם את אשתי ואותי. מריץ!!!
נראה נפלא !
תודה על ההמלצה
וואו, ממש עושה חשק להתארח שם… נו טוב, עוד משהו התווסף לו לרשימת הדברים שעלי לעשות בשנה החדשה…
כל אחד שהדלת שלו חורקת מגיע לשם?
אני כולי חריקה אחת שלמה בזמן האחרון
שאפו לך אחותי
מאוד נהניתי לקרוא – נוצרת תחושה שאני שם, אך לצערי אחרי סיום קריאת הפוסט אני מגלה שזה לא כך
והתמונות – אין, אין, אין – יפה מאוד !!!