מעולם, אבל מעולם לא חיקיתי כל כך למילה הזאת "אחרי החגים".
נכון שאני בן אדם לא מסודר, מתחילה ולא מסיימת, אימפולסיבית, עושה מיליון דברים בו זמנית, אבל יש סדר! בכל הכאוס והבלגן הזה יש סדר, סדר מופטי, הסדר שלי!.
כל החגים האילה, שפיתאום חופש, חג, שישי, שבת, צצים להם כל רגע, שיגעו אותי. כן. שיגעו!
אני צריכה את השיגרע. אני צריכה את זה שאין חגים, שישי ושבת הם בשישי ושבת, שראשון וחמישי הם ראשון וחמישי ושהם לא הופכים להיות חופשים…אני לא אוהבת את זה, זה לא עושה לי טוב, זה מבלבל אותי שלא לומר מוציא אותי משיוי מישקל ומוציא את הרע מימני.
עם כל הניסיון לישמור על סדר יום קבוע, זה שאין בית ספר, אין עבודה מסודרת, כל רגע יוצאים וניכנסים לחופשה, אני כבר לא יודעת מה עושים.
והאוכל..כמה אוכל….שיגעתם אותי. ארוחות, סוכות, הזמנות…דיייייי!!!! אני רוצה שיגרע.
אני רוצה לקום בבוקר, לישלוח את הילדה לבית ספר, לטייל עם הכלב ולעבוד.
אני רוצה שהשעון יצלצל בשעה שהוא אמור, ושהימים יהיו כמו שהם צריכים להיות, בלי כל ההמצאות האילה.
כן, יש לי הפראות קשב, ולא, לא טוב לי עם יציאה מהשיגרע! פשוט לא!
