בואו תעשו תרגיל שלמדתי מאנטוני רובינס, אחד המאמנים הגדולים בעולם:
תיסתקלו בחדר מיסביב…ותחפשו את כל הדברים החומים שיש בחדר……
עיצמו את העיניים…….
ועכשיו….תגידו בקול רם את כל הדברים האדומים שיש בחדר…..
היצלחתם?
ועכשיו….היסתקלו על החדר…ותיראו אם הדברים האדומים שיש בחדר…אתם רואים אותם?את כולם? אתם רואים רק דברים אדומים? אתם יודעים למה? כי אתם ממוקדים.
ככה מצאתי את עצמי זו תקופה ארוכה במסע של "טיפוח עצמי"….או מודעות עצמית…תיקראו לזה איך שאתם רוצים…אבל זה מה שקורה לי לאחרונה.
"החפצים האדומים " שלי, הפכו להיות אנשים שעשו שינוי בחיים שלהם, הגשימו חלומות, עשו מה שהם רצו בחיים, ולא משנה מה זה עלה להם, מה אמרו, וכמה זמן זה לקח להם…אפילו היום, פתחתי עיתון…והכתבה הראשונה שקראתי היתה על 3 אנשים שעזבו את העבודה ואחת נהיתה שיפוצניקית בימקום מנכלית, אחד נהג מונית בימקום מהנדס ואחד מדריך בימקום מנהל… שבוע שעבר פגשתי מעצב טכשיתים שפתח חנות כי זה היה החלום שלו למרות שלמד ניהול, לפני שבועיים היתי בסדנא של קצין בחל הים ומהנדס בהיטק שעזבו הכל והתחילו לתת השראה לאנשים…והיום, בסדנא מדהימה של אישה עוד יותר מדהימה ששמה אורלי בר קימה, בה היא עוזרת לנשים להגשים את היעוד שלהם.
את אורלי בר קימה יצא לי להקיר מיזמן, כשנחשפתי לספר שלה "מפתחות לשינוי בחיים"…בו היא מרעיינת נשים מולפאות שעשו שינוי בחיים שלהן, כל אחת בתחומה, שקראתי ומאוד אהבתי.
שמעתי על ההרצאות והסדנאות שלה, ומאוד שמחתי כשאורלי הזמינה אותי להיות אורחת באחת מהן.
אורחת? כך חשבתי שאני אתנהג.
יהיו שם נשים, אני אשב לי בצד, אצפה במה שקורה, אגיע הביתה, אפתח את הבלוג, ואכתוב את מה שראיתי…ובזה תם העיניין.
אפילו היתישבתי בסוף….דבר שהוא מאוד לא אופיני לי…כי אני בהרצאות וסדנאות תמיד יושבת שורה ראשונה…רוצה ליראות למרצה את "הלבן בעיניים".
אורלי היתחילה לדבר על כך, שבסוף הסדנא, כל אחת מאיתנו, תצליח להגיע להגיד לעצמה, ואם היא תירצה גם לקבוצה, מה היעוד שלה בחיים.
חשבתי לעצמי…שיופי…אנשים מחפשים את היעוד כל החיים, ופיתאום פה, ב 4 שעות, אנשים ימצאו אותו…סבבה…ניראה איזה קסם יקרה…אולי יש לה אבקת קסמים…אי אפשר לדעת היום.
מכירים את המישפט "אם זה לא יהיה פשוט אז זה פשוט לא יהיה " ?
אז זה פשוט ככה.
אורלי…בדרך מופלאה, התחילה להוביל את כולנו (כולנו זה גם אותי…שאורחת אורחת…מצאתי את עצמי ממלאה את חוברת העבודה כמו ילדה טובה ) דרך שאלות וטובנות מה אנחנו רוצות לעשות, מה מפחיד, מה עוצר, מה מלהיב, מה כידי ולמה…ובנתה לאט לאט חזון…ויחד איתו….מישפט…"היעוד של חיי הוא….."
מצאתי את עצמי כותבת את המישפט. מישפט שלא רציתי ליכתוב….זאת אומרת רציתי….לא הרשתי לעצמי להגיד אותו, הוא היה ניראה לי "גדול מידי" למרות שאני הראשונה שמלמדת את כולם "להמריא הכי גבוה שאפשר"…כתבתי אותו, אמרתי אותו בקול רם, ועם כמה שהוא היה נישמע מפחיד, והוא עדיין…היתה לי תחושה שהוא פיתאום נכון, אמיתי, שלי ושהגיע הזמן לממש אותו מישום שאדם לא ממומש הוא סיוט…(את המישפט הזה שמאתי מאלון אולמן מ"הקוד המנצח" ומהרגע ששמעתי אותו הוא לא מפסיק להדהד באוזני).
על הסדנאות של בר קימה תוכלו ליקוראו ולהיתעדכן בעמוד הפיסבוק שלה https://www.facebook.com/barkima ועל תוכנית הרדיו שלה בתחנת הרדיו האינטרנטית של "החיים הטובים" בה יש לה מידי שבוע בימי שלישי תוכנית מרתקת כל פעם בנושא אחר.
כשאני הולכת לסדנאות שאני קוראת להם "השקעה בעצמי", ולפעמים שואלים אותי "כמה הסדנא עולה" ואני עונה…100,200, 300, 2500 שח….ואומרים לי "יוווו זה ממש יקר….אני לא מוציאה סכומים כאילה…." אני תמיד עונה, שהאם על זוג נעליים, על תיק, על בגד, על קניה בסופר אתם כן מוציאים "סכומים כאילה"….והרי שם…אילה "סכומים" שהם ניראים תמיד "נורמלים"….ופיתאום להוציא 100 -200 שח על על כמה שעות של "מזון לנפש" זה "יקר"….אנחנו לא מבינים שזאת ההשקעה האמיתית בחיים. זאת ההשקעה בנפש, בנו.
אילה כמה שעות בהם אף אחד בעולם לא מפריע, לא מצלצל, לא צריך שום דבר מאיתנו. אילה כמה שעות בהן אנחנו…כן כן…אנחנו…האנשים הכי חשובים לנו בחיים….ניפגשים עם עצמינו…ובמשך כמה שעות שייכים רק לנו. עושים רק מה שטוב לנו, מאכילים את הנפש והנשמה שלנו…ויכולים לצאת ולתת לקרובים לנו את הטוב ביותר, כי נתנו אותו לעצמינו.
תמיד תיזכרו : אם לא תיתנו לעצמכם קודם, לא תוכלו לתת לאחרים.
Orly Bar Kima מרינה מופלאה שכמוך, אבקת הקסמים שאת כותבת עליה, נמצאת בכל אחד ואחת מאיתנו, וכל מה שצריך זה רק לאפשר לה להשתחרר. בך קיימת אבקת קסמים נהדרת, כי יש לך ייעוד מדהים, שיעשה הרבה טוב וישפיע על חייהם של רבים. תודה על הכתיבה המרגשת והאותנטית שלך, שמחה שבאת, והתחברת – למרות שלא תכננת.
התוכן נראה מעניין, אך כמעט כל מלה שנייה עם שגיאות כתיב – מה שהפריע לי מאד לקרוא.
יש אנשים שרואים "צבע חום או אדום" ויש אנשים שרואים טעויות. והפעם זה היה כאילו בכוונה.
ממש "נח עם שבע שגיאות".
לדעתי, אם כבר מעבירים משהו לקהל הרחב, כדאי קצת גם לתקן את השגיאות.
הקהל הרחב יקרה שגיאות כתיב, והמון תוכן מעניין מישום שהקהל הרחב מספיק חכם ואינטליגנטי כדי להבין שלא הכל בחיים מושלם וחייב להיות לפי הספר אלה שיש אנשים לא מושלמים והם דיסלקטים, שהם לא יודעים ליכתוב בלי שגיאות אבל שיש להם זכות ליכתוב עדיין גם אם הם לא מישתמשמים בסדר אוטיות הנכון
מרינה יקרה-כתבת מקסים,שוטף וסוחף.יונה-אני חייבת לענות לך שבתור אמא לילדים עם לקויות למידה וקשב וריכוז נהנתי אף יותר מהעובדה שהיו שגיאות כתיב-וזה בסדר.זה לא מונע ממרינה להעלות את חוויותיה ולחשוף את "חולשותיה".אני נחשפת פעם ראשונה לבלוג הזה וכשמו כן הוא – מלא בשגיאות.בעיני זה מלא חן ויופי.תודה לך מרינה על מי שאת.טל
שגיאות כתיב הם לא החולשה שלי, הם הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!!!!
כל מי שחושב ששגיאות כתיב, או לקויות למידה הוא חולשה הוא טועה ובגדול!
ראי מה שעניתי ליונה, ואני חוזרת : אף אחד לא יעצור אותי או דיסלקטים אחרים ליכתוב ביגלל שיש לאנשים בעיה עם ליראות אוטיות לא נכונות….זו בעיה שהם צריכים להיתמודד איתה ולא אני!!! לי אין שום בעיה! אני יודעת ליכתוב ניפלא.
בתור אמא לילדה עם הפראות קשב, היא יודעת מגיל צעיר, שהדבר כי טוב שקרה לה בחיים היה לרשת את ההפראה הזאת.
מהממת !!!
o.k. o.k. רק עכשיו שמתי לב לכותרת – דיסלקטית עם שגיאות כתיב.
אני חוזרת בי.
בכל זאת זה מפריע לי לעיניים כשאני רואה שגיאות, בדיוק כמו שיש לי רדאר לשגיאות הקריינים בטלוויזיה. למשל ואו החיבור. אף פעם הם לא יודעים מתי אומרים ו עם שוא, מתי עם שורוק ומתי עם חיריק. הייתי מצפה שיעברו בחינה כלשהי בעברית לפני ש"עולים לאויר".
הו, כמה יפה דברו משה חובב וראומה אלדר, אבל את זה יבינו רק המבוגרים שבינינו.
יונה יקרה,
אני כותבת עם שגיאות כתיב, לא כדי להרגיז, ולא כדי לקומם, וברור שאני יכולה לישכור עורך, אפילו 10…ואת הטובים ביותר בתחום, כולם חברים שלי….כולל ורדה רזיאל ג'קונט ועוד, ללא תשלום דרך אגב.
הרעיון של הבלוג הוא, שאנשים יקראו את התוכן שלו, את המילים ואת המסר, ולא יתקנו את שגיאות הכתיב שלו ולחילופין יחשבו שאנשים שכותבים עם שגיאות כתיב אין להם "זכות" ליכתוב, להיטבטע או ביכלל להיות קיימים….או שהם מפגרים…כי ככה החברה חיתיחסת אילהם!
לכן, אני מראה פה, בבלוג הזה, שזה אפשרי.
אפשר להעביר מסר, אפשר ליכתוב, ורחמה ליצלן…אפילו להבין, כשאדם אינטליגנטי שכותב גם מעניין….אפילו שזה עם שגיאות כתיב….את מה שהוא רוצה ליכתוב.
זה לא משנה אם יש קוטרת או לא…לא חייבים להיכנס לשארת/בלוג ומיד ליכתוב "יש פה שגיאות כתיב"…..כי גם יש פה נשמה, יש פה מסר, ויש פה הרבה מאוד דברים מעבר.
זה כמו שבחיים אף אחד לא יגש לעיוור ברחוב ויגיד לו שהוא אידיוט כי הוא לא רואה את הבור….אז למה הוא ניכנס אילו….ככה….תפסיקו להגיד לדיסלקטים שהם יכולים ליכתוב בלי שגיאות, כי הם לא!!!!
אנחנו לא צריכים עורכים, כמו שעיורים צריכים כלבי נחיה!
ואני קוראת לזה בשפת המפתחות: להפוך קושי לייתרון- עבורך מרינה, וגם כהשראה לאחרים!!
מכבדת ומוקירה אותך על מי שאת ועל האומץ להוביל את הדרך הזו.
אורלי בר-קימה
חיסרון ליתרון…
תודה אורלי….אם יש משהו שאני אומרת עילו כל בוקר תודה הוא שיש לי שגיאות כתיב. אם לא היו לי שגיאות כתיב, היום היתי עדין מנהלת באיזה מלון,
מאוד מצליחה אבל לא מגיעה אפילו לרבע מהסיפוק שיש לי היום בחיים ביזכות השגיאות האילה….שהם אילה שגרמו לי להכיר את כל העולם החדש הזה בו אני חיה.