מהיום בו גיליתי"ההיתפתחות האישית" הבטחתי לעצמי שאני לא אפסיק לעסוק בנושא. ללכת להרצאות, סדנאות, קורסים וכל מה שכרוך בכך כדי לעולם לא להפסיק לילמוד.
בתור מי שלא גמרה בית בספר יסודי…או שכן, יש על זה ויקוח עד היום, בישבילי להגיד את המילה "ללכת לילמוד" זה בערך כמו לומר "ליקפוץ לירח" פחות או יותר, מישום שהמילה לימודים, לילמוד, בית ספר, מורים היה שווה ערך לסיוט כל חיי…אבל נושא ההיתפתחות האישית, החזיר למילה "לימודים" משמעות שונה לחלוטין.
על עופר ברייר שמעתי כבר מיזמן, אפילו ניתקלתי באתר שלו בשיטוטי ברשת, אך כמו הרבה אנשים שמו קפץ לי שוב בתוכנית טלויזיה,שזו התוכנית היחידה שאני רואה…וכמה בנאלי מצידי, מיד ניגשתי לאתר שלו, בדקתי מתי ההרצאה הקרובה, שלחתי מייל לחברותי שגם הן שוטפות שלי למסע היתפתחות האישית, ונירשמנו לערב מבוא.
לפני הערב, קראתי את כל מה שיכולתי, ראיתי את כל הסירטונים של עופ והיה לי ברור, שהאיש לרוחי.
היתישבתי בשורה הראשונה. הכי קרוב לעופר. ליראות את הלבן בעיניים. אני לא יושבת אף פעם במקום אחר. גם ביגלל הפרעות הקשב וגם ביגלל שזה המקום שלי, השורה הראשונה, הכיסה הכי טוב, הכי קרוב והכי !
ההרצאה היתה "כיצד לפתח כישרון וליבנות לו מותג".
אני חייבת להגיד, שהיתי בהרבה הרצאות, ערבים, ערבי מבוא וכ'…אבל הערב הזה היה מיוחד במינו.
היה רגע שהרגשתי שינאה נוראית לעופר, ופה הבנתי שהוא אדיר, מנסיון העבר שלי עם אנשים מהסיגנון של עופר, אני יודעת שהם הזיזו אצלי משהו שאני לא רוצה להיתמודד איתו/לישמוע אותו/לדעת אותו אבל אין לי ברירה והם "עלו עלי"…. כל פעם שאני מזהה את ה"שינאה הזאת", אני יודעת שההרצאה/הסדנא היתה אחת המתנות המדהימות שיכולתי להעניק לעצמי באותו יום.
הפעם, עופר ביקש לעשות תרגיל על תכונה שאנחנו חזקים בה, על תבנית היתנהגות, פירק אותה לגורמים שמעולם לא עלה על דעתי לפרק כדי ליבדוק האם היא מקדמת אותי, לא מקדמת, וכשבדקתי אותה לעומק, רציתי ליזרוק את החוברת על עופר…ולא עשיתי את זה מישום שלא היה לי נעים, וההורים שלו, בני ה 80+ ישבו באולם…בכל זאת, כבוד…
אבל!
בסיום התרגיל, הרגשתי פריצת דרך. הבנתי משהו שמיזמן היתי צריכה להבין, חוץ מיזה, שכחלק מתהליך שאני עוברת עם עצמי, הבנתי שאני כבר "לא מבלפת את עצמי" ולא מספרת לעצמי סיפורים…
ההרצאה היתה מרתקת, מצחיקה, רצינית, מרגשת, מיקצועית, והשאירה טעם של עוד.
אני חייבת להגיד משהו מאוד אישי.
אני אדם לא פשוט. אתם מכירים אותי. "קשה לעקל אותי" ועוד יותר קשה להבין "מי אני".
יש הרצאה אחת, שאני יודעת בעל פה. היא נר לרגלי. ההרצאה של סטיב ג'ובס ז"ל באוניברסיטת סטנדפורד בה הוא מתחיל את ההרצאה:
this is as closest I will ever get to graduation ומספר שהוא לא גמר אוניברסיטה, ועל החלומות, על התחלות חדשות וכ'. זאת הרצאה, שאני מקשיבה לה כל כמה ימים, מישום שכבר מצאתי את עצמי מרצה במיכללה בקורס לתואר ראשון בתיקשורת ורציתי להתחיל במישפט "זה הכי קרוב שאני אהיה בקורס לתואר ראשון"….ואז מצאתי את עצמי בעוד כמה סיטואציות כמו בהרצאה…והיום, לפני שיצאתי להרצאה של עופר ברייר, הקשבתי לה שוב.
בהרצאה, כשעופר לקח את החוברת שלי להדגים את התרגיל שעשינו, הוא הגיע למסכנה שהצורת חשיבה שלי היא…ואז הוא הישווה אותה ללא אחר מאשר סטיב ג'ובס. חשבתי לעצמי, שמכל הדוגמאות בעולם, הוא בחר דווקה בדוגמא הזאת…
מה שנישאר לי להגיד, תשקיעו בעצמכם, תיתנו לעצמכם מתנות.
לייק גדול!
חזק מרינה! אהבתי.