שגיאות,שגיעות, שגיעים, מה זה משנה?

אני חייבת להגיד, שכבר כמה ימים אני מיסתובבת עם זה בבטן.

יש לי תקופות קאילה. לפעמים זה מזיז לי, לפעמים לא. אני קוראת לזה "הטקפי דיסלקציה"…

לפעמים, ממש לא מענין אותי שמתקנים לי שגיאות, שמעירים לי, זה עובר לידי…ולפעמים, אני פשוט ניטרפת, הופכת להיות חיה רעה, אבל רעה ממש, כזאת שאי אפשר להיות לידה, עונה, מעליבה, לא נותנת להוציא מילה, וכל זה, כי נימעס לי. יש את הרגעים האילה, שזה מגיע לי עד כאן! ועכשיו, זו התקופה הזאת.
ֿ
נימעס לי שמתקנים לי את השגיאות, נימעס לי שמעירים לי, נימעס לי שכולם יודעים שהם צודקים, נימעס לי שכולם מורים לדיקדוק ולשון עיברית, נימעס לי שכולם צודקים. פשוט נימעס.

ולא כי הם לא, ממש לא, נימעס לי כי אנשים מרשים לעצמם כל הזמן להרגיש צודקים. להרגיש שהם יודעים ואחרים לא. מרשים לעצמם לדעת, לדעת בוודאות, שהם מבינים, יודעים ויש להם רשות לתקן, גם אם לא ביקשו…את האחר.

זה מתחיל בזה למשל, שאני כותבת סטטוס בפיסבוק, עובר לו סתם אדם, שהוא אפילו לא "חבר" שלי בפיסבוק, מרשה לעצמו לתקן לי שגיאת כתיב, או ככה הוא חושב לפחות, שיש שם שגיאה, ולהמשיך הלאה…בלי לחשוב אולי למה יש שם שגיאה…לפי הבנתו לפחות, בלי לחשוב מה אני מרגישה, מה קורה אחרי שאני קוראת את מה שהוא כתב, מי ביכלל נתן לו רשות להיתפרץ ככה לחיי, לעמוד פיסבוק שלי, לחיים שלי….להעיר לי משהו וללכת….

אפילו הבלוג שלי. קוראים לו שגיאות. כל פעם שאני מגישה את כרטיס הביקור שלי, וכתוב בו "שגיאות" ואני מסבירה את הסיבה, אין פעם שלא מסבירים לי, שעדיף שיקראו לו "שגיעות"….כדי שתהיה שגיעת קתיב. ככה, זה יותר מדליק. גם את שם הבלוג, שלי, האישי, כולם יודעים, מה יהיה יותר טוב. בישבילי.

זה לא רק מדובר בשגיאות כתיב. מדובר בכל מיני דברים.

אנשים מרשים לעצמם להעיר, ללמד, להיות צודקים, גם כשלא מבקשים מהם, גם כשלא מזמינים אותם. הם באים…באים באמוניהם. בלי רשות, בלי ליבדוק אם מותר, כידי, רצוי….

הם תמיד צודקים.

ככה אנחנו גם עם הילדים שלנו. אנחנו צודקים. אנחנו מלמדים. אנחנו.

מי אמר? מי שם אותנו, אתכם במקומות האילה? מי נתן לנו, לכם את האישור הזה?

דיסלקציה היא מצב נתון. ככה זה. דיסלקטים הם אנשים כאילה, שכותבים עם שגיאות. שגיאות כתיב. אני לאעולם לא אצליח להבין מה מרגיש אדם שמרגיש צורך בילתי נישלט לתקן את שגיאות הכתיב של האחר. האם הוא אי פעם חשב לעצמו מה מרגיש אדם מבוגר, שפיתאום בה מישהו, ומתקן לו שגיאות כתיב? ככה סתם?כי הוא חושב שזה מה שהוא צריך? האם פעם ניגשו אילכם ברחוב ואמרו לכם : אתם ממש אידיוטים, תיראו מה אתם לובשים, זה לא מתאים, היו מפשיטים אותכם, מלבישים עליכם משהו אחר, ואומרים לכם, ככה זה יותר נכון??? זה בדיוק התחושה. ממש ככה. ככה מרגיש דיסלקט. כשמישהו סתם ככה, מחליט שהוא מתקן לו שגיאות כתיב. כי הוא החליט, שהוא כתב לא נכון.

האם אתם באמת, חושבים, שאדם מבוגר, או צלורך העיניין ילד, שכבר יודע ליכתוב, קורה, ומיתמודד עם דיסלקציה, עושה את זה בקוונה? כי הוא אידיוט?כי הוא מפגר? כי אתם יותר חכמים והוא טיפש?

אולי תחשבו פעם הבאה לפני שאתם מרגישים חופשיים לתקן למישהו שגיאות כתיב, או ביכלל, לתקן מישהו כי אתם היחלטתם!!!! שהוא טועה ואתם צודקים????

אז הינה , הרצאה מרטקת, עם אישה מרטקת, שאולי, בכמה דקות, תצליח להעביר לכם, לנו, לכולנו, קצת על האם אנחנו באמת צודקים או מבינים.

יש תרגום בעיברית.

מומלץ.