אם יש משהו שלימדו אותי בחיים, זה לא ליפגוע בפרנסה של אדם.
פרנסה זה קדוש. גם אם אדם מרוויח שקל, והוא מרוויח אותו בכבוד, אף אחד לא ראשי ליפגוע בה, ובטח לא להרוויח מיזה, או לקבל על כך מחיאות כפיים.
בלוג "שגיאות", הוא הרבה מעבר לסתם לבלוג. "שגיאות", הוא מקום, בו הרבה אנשים, למדו ליפרוץ גבולות, וכן, אני לוקחת לעצמי את הקרדית לכך, שהרבה מאוד אנשים הבינו, שהם לא פגועים, מפגרים , אידיוטים או דיסלקטים טיפשים מישום שהם כותבים עם שגיאות כתיב, אלה שהם יכולים פשוט יום אחד לקום בבוקר, לכחת נייר, מחשב ולהתחיל ליכתוב בלי להיתביש.
"שגיאות" הפך להיות נר לרגלי הרבה מאוד מטפלים בילדים דיסלקטים, מבוגרים דיסלקטים שכשהם קוראים את הבלוג, לא משנה מה אני כותבת בו, על טלויזיה, מיסעדה, מלון או סתם טלפון הם מבינים שזה אפשרי, שזו לא בושה שזה מותר. שזה גאווה להיות דיסלקט, ושאפשר להצליח.
"שגיאות", הפך להיות הדבר, שבישבילו אני, מרינה גולדשטיין קמה כל בוקר, ביגלל שאני יודעת, שזה מיפעל חיים, שזה משהו, שלי שינה את הגישה לעצמי, גרם לי להבין שאני אדם עם יעוד, שאני יכולה להזיז הרים וגבהות, ושאני עושה משהו שאף אחד לא העיז לעשות לפני : ליכתוב עם שגיאות, להיתעקש על כך, ולא לתת לאף אחד להזיז אותי מיזה.
אומרים בסדנאת "קוד מנצח", "אתה לא יודע מה שאתה לא יודע עד שאתה לא יודע", וכשהיתי לפני יומיים, בפיסגת העולם, תרתי משמע, בהריי האלפים בשוויץ, הכי גבוהה שאפשר, וכניראה לא סתם, מיתעם חתיבת המיחשוב של חברת HP , היתפרסמה כתבה שבה הישתרבב שמי בפורטל ווינט.
אני חייבת להגיד, שאם היה משהו שבאמת רציתי…היה פירסום בווינט, והסיבה היחידה, כניסות לבלוג. אין בלוגר, שלא רוצה להגדיל את הכניסות לבלוג שלו, ואין כמו כתבה בפורטל גדול כמו ווינט, ועוד במדור מכובד כמו מחשבים.
הדבר שהכי הדאיג אותי היה שהשם שלי יהיה רשום נכון, והקישור לבלוג יהיה נכון. כשהכתבה היתפרסמה, לא עיניין אותי הרבה, רק ליבדוק שהקישור והשם אכן נכונים. והשבוע, בדקתי את הסטטיסיקות, כמה כניסות יש לי מהכתבה (אחרי שעידכנתי את המקום בו אני מאכסנת את האתר…שיש סכנת קריסה….)
146 כניסות…מיום רביעי…
חשבתי שאני לא רואה טוב….בדקתי בכניסות של הסטטיסטיקות של הבלוג עצמו…
אנליטיקס היה יותר נחמד…
כך שלאומת הסטטיסטיקה החודשית שלי…
אני היתי אומרת….שזה די מגוחך.
באותה נסיעה בשוויץ בדיוק, ניפגשתי עם בלוגרים ממדינות שונות : אנגליה, הולנד, דובאי, רוסיה, צ'כיה, ספרד ועוד, והלכתי אחד אחד ושאלתי אותם מה נהוג במדינות שלהם לגבי תשלום לבלוגרים, והיסתבר לי שבכל אחת ואחת מהמדינות נהוג לשלם לבלוגרים על פוסטים, הפירסום בבלוגים רק הולך וגדל מישום שקהל היעד יותר ממוקד, הבלוגרים הרבה יותר מענינים, ואין שום הבדל בן לפרסם בבלוג או בפורטל, ההפך, בלוג הרבה יותר מענין או אתרקטיבי.
ביתחשב בזה, שיש אין ספור פירסומות סמויות בכל מקום, סרט, סידרה או עיתון, בבלוג, הפירסומת היא לא סמויה, ובלוגרים עם אינטגריטי, ימשיכו להיות ישרים עם הקוראים שלהם תמיד, ומי שלא ישר, גם לא יהפוך להיות כזה, בתשלום או לא בתשלום.
אני חושבת, שהחיים והמוות לפעמים הם ביד המיקלדת. אנחנו צריכים ליזכור, שלא כל דבר הוא כל כך קטסטרופלי, שלא כל סיפור הוא כל כך בומבסטי, ולא כל סיפור הוא כל כך דרמטי.
הבלוגרים, פה כדי להישאר, הם פה כדי ליכתוב את דעתם, והם פה גם כדי ליגבות תשלום עבור חלק מהפוסטים מישום שהם עושים עבודה רצינית וחשובה. אין שום סיבה שאף אחד יעשה שום דבר בחינם, וזו לא בושה לקבל כסף עבוד עבודה, כתיבה או סקירה של שום דבר. זו לא בושה.
לימדו אותנו "להיתביש לקחת כסף" והגיע הזמן להפסיק עם השיטה המטופשת הזאת. אני משלמת באהבה לאנשי מיקצוע, ומצפה שישלמו לי על עבודה שאני עושה באהבה גם כן, ולא מיתבישת לקבל על כך תשלום.
ועוד מילה על גילוי נאות: אני תמיד נוהגת ליכתוב גילוי נאות. הכתיבה שלי היא לא "כתיבה יבשה" של הלכתי,שתיתי, קניתי, אכלתי. אני תמיד כותבת "סיפור", וכך גם גילוי הנאות לפעמים. ועל הפוסט המדובר בכתבה ניכתב גילוי נאות מאוד ברור : "אני הולכת לספר פה על שירות של חברת יס". אם זה לא גילוי נאות, אז ספרו לי מה כן.
ועכשיו, קווין שפרנסתי ניפגעה, ואני לא הרווחתי כסף, מישום שזה פסול בעיני אני לא יודעת מי, לקבל כסף עבור פוסט בו אני מספרת על שירות נפלא של חברת יס, שאין לי לא היה לי שום קשר חוץ מיכזה כמו שיש למרביתינו, אני רוצה לספר לכם על "yes streemer" שיש להם, אני ראיתי אותו אצל חברה, הוא נפלא, אהבתי מאוד את הרעיון, ולמי שיש יס, שווה מאוד לנסות :
יקירה ….
כול מילה בסלע ….
ולגבי שוויץ …שאפו …ושיחיו הקנאים/יות וימישכו לאכול תלב ….
לא שהבננתי משהו. זה בגלל שמזמן לא אכלנו יחד משהו?
קנאים? עין הרע? נו התגברנו על זה מזמן
אני עושה המון פרסומות חינם סתם לעזור לחרות ולאנשים , זה במקום המצוות שאני לא עושה וכם לכפר על נזקים שאני עושה כשאני לא מרוצה
וגילוי נאות. שיקפצו לי כל החלומים על עולם מושלם ולא מבינים כלום בבלוגים
מרינה נשמה,
אין שום פסול בלהפוך את הבלוג שלך למסחרי, אם זה מה שאת רוצה.
כסף זה לא בושה, נהפוך הוא.
כל עוד את כותבת את החוויה האישית האובייקטיבית שלך בלי להטעות ולרמות אחרים (כלומר- לפאר מוצר או שרות חרא , רק כי קיבלת אותו בחינם או ששילמו לך על עצם הכתיבה שקל, או 10.000 ש"ח) אז הכל בסדר.
אף אחד לא אמר שצריך לכתוב בחינם.
אם יש חברות שמבינות את הערך של הבלוג ואת הטראפיק שלו ומוכנות לשלם-אז הכל בסדר, הרי הם מרוויחים ממה שאת כותבת, נכון? אין שום סיבה שמישהו ירוויח לך על הגב.
נגמרו ימי הפילנטרופים בעולמנו. אף אחד לא עובד לחינם, אלא אם הוא רוצה להתנדב ,וגם אז הסיקור שלו לא יהיה אובייקטיבי ומדויק מזה של אותו אחד שקיבל תשלום.
"חינם" זה לא תעודת אחריות לסיקור אובייקטיבי.
הכל מתחיל ונגמר במי אתה בבפנוכו שלך.
האם אתה אדם ישר או שאתה זונת משרדי וארועי יח"צ. ושוב, כאן לא הכמות היא זו שקובעת, אלא האיכות.
כל עוד יודעים ומקפידים לעשות את זה נכון וישר ועם אינטגריטי- אז האנשים יצביעו ברגליים, אין אפס.
יש אנשים שיש להם מילה והם מובילי דעת קהל, ויש כאלו שישלמו כסף כדי לקנות לייקים וחברים בפייסבוק כדי להראות שיש להם אוקיינוס השפעה, אבל דה פאקטו כשמתחילים לנבור ב"אנשים" מגלים ש- 90% הם חבר'ה מהמזרח הרחוק ….
אז אין בעיה בלהיות מסחריים, הבעיה מתחילה כשמתחילים להתחזר ולרצות עוד ועוד ועוד תוך רמיסת כל הענף .
אז בעיניי אין שום בעיה, נהפוך הוא, אני רואה בזה עליית מדרגה ומיתוג גבוה יותר והתמקצעות.
יש בלוגרים שלא שווים את המקלדת שעליה שילמו 40 ש"ח ויש בלוגרים שברמת הסיקור שלהם הם משתווים, ואף עולים על מיטב הכותבים בעיתונים הגדולים. אז על זה משלמים.
כל עוד תכתבי שהוזמנת כאורחת, או כמסקרת, או כבלוגרית ו/או קיבלת את המוצרים להתנסות אז הכל בסדר. בעיתון עיתונאי לא כותב שהוא קיבל x ש"ח על הסיקור, נכון? גם אותי לא מעניין מי מקבל כמה . לא נכנסת לכיסים של אף אחד. כל עוד העיסקה נעשתה לשביעות רצון שני הצדדים ואין פה קטע בריוני, כמו שלמדנו להכיר לאחרונה, אז הכל בסדר גמור. זה בעיניי הגילוי הנאות, לא שמישהו כותב באותיות של קידוש לבנה "גילוי נאות" ומאחורי הקלעים עושה בול את ההיפך (ומי כמונו מכירות כמה כאלו, שעומדים בול מול הפרצוף שלנו, שמפארים בקצב האורגזמה ארוחות במסעדות שלא שוות את שליחת היד לארנק, או מוצרים שאף אחת מאיתנו לא הייתה קונה גם כמתנת "עיד אל-פיטר" לאיזה ילד בעזה או ג'לג'וליה…)
ובעיה נוספת כאן היא בעיית ה- איך את , כבעלת הבלוג מתמודדת עם ה'קהל'.
הבעיה היא בזגזוז של האנשים. יש את יפי הנפש שתוקפים כשנוח להם ושמים לעצמם את הבייגלה מעל לראש כשנוח להם, אחרת. הקטע הזה של פעם ככה ופעם ככה הוא זה שמתעתע בבלוגר, הרי בלוגר ניזון מתגובות הגולשים, אז כל עוד הוא לא ימצק לעצמו דעה של איך הוא רוצה להיות ולהיתפס בעיני הקוראים אז תמיד יהיה נתון לסופות.
תחליטי מרינה יקרה שהבלוג שלך מהיום הוא בלוג מסחרי ושכולם יקפצו. זה הכל.
כן טוב, לא טוב – זה כבר לא משנה, הרי את החלטת, נכון?
וזה הכל.
כן קיבלת כסף על יס? כן שלחו לך נער ליווי שעשה לך נעימי באוזן? כן שילמו לך כרטיס טיסה לשווייץ? את מי קיבינימט זה מעניין ?
תכתבי בול את דעתך וזה הכל.
לפני כמה ימים התקשרו אלי שני חברים מאוד טובים שלי שסיפרו לי שהוזמנו לארוע בלוגרים באיוז מסעדה. האוכל היה כ"כ גרוע שהם נאלצו להמציא סיפור וברחו מהמסעדה . האוכל והשרות היו גרועים, נקודה. בלי יוצא מן הכלל, כל אלו שהוזמנו למסעדה שיבחו ופיארו את המסעדה ללא הרף (עד עכשיו הפייסבוק עוסק בקטע) ואני יודעת משני אלו שהיה פשוט זוועה. אז בחייאת ראבאק, איך זה מעמיד את כולם? באיזה אור? את מבינה איזה נזק זה עושה ?
וואלאק, לפני שהתחלתי לכתוב ביקורת מסעדות הלכתי ושילמתי עשרות אלפי שקלים כדי ללמוד אוכל. פירסמתי את המתכונים שלי , אבל לא פציתי פה על של אחרים, למה? כי ידעתי שכשאעשה את זה זו תהיה מנקודה מלומדת ומושכלת ומקצועית. אבל לא כולם כאלו ואין מה לעשות.
אז מרינה תחליטי בעצמך איזו סוג בלוגרית את רוצה להיות וזה הכל. מי שאוהב לקרוא אותך ימשיך לקרוא גם אם חשבון הבנק שלך יקבל תוספת של כמה שקלים .
זה הכל שטויות. הכל מתחיל ונגמר באיך עושים את זה ומי את בבפנוכו שלך.
אשת מקצוע או חאפרית .
האם את רוצה להיות מאסטר או "כל מאן דבעי"?
על זה את צריכה לתת את התשובה לעצמך.
למאסטר משלמים, והרבה. כדאי לך להיות מאסטר.
חוק ה- 10.000 תזכרי.
אל תסתכלי לצדדים, רק קדימה.
מעניין לך ת'תחת מי אומר מה, המטרה שלך נמצאת קדימה.
סעי לשלום, המפתחות בפנים.
}{
אריאלה
את יודעת, זה בדיוק העיניין, הבלוג הוא בלוג אינפורמטיבי, בו יש גם חומר מיסכרי וגם אישי .
הקוראים שלי קוראים אותו לא ביגלל שאני כותבת בתשלום או לא בתשלום אלה ביגלל שהתוכן שלו מעניין, ומיספר הקוראים רק הולך וגדל (ראה את זה שנאלצתי להחליף ספק בו איכסנתי את הבלוג)
אני לא מיתבישת בכך שאני כותבת מעניין, ופעם מישהו אמר לי, שאיתי מעניין לדבר אפילו על |איך גודלת החסה באוסטרליה" אני אוכל לעשות את זה מצחיק ומשעשע…לכן, זאת הסיבה שאנשים נישארים כאן.
ולגבי התשלום, זה בדיוק העיניין : אני לא מיתביישת, אני כותבת גילוי נאות, גם כאן, וגם בבלוג השני שלי, ולכן, אני ישנה ניפלא בלילה.
אני מאושרת לקום בבוקר, אני מאושרת שיש מי שיש לו זמן ליכתוב עלי, אני מאושרת שאני מעניינת וכל עוד השם שלי כתוב נכון, אני רגועה…בכל זאת אני דיסלקטית…וגם את שמי יכולים לירשום לא נכון…וזו יכולה להיות בעיה חמורה עבורי.