האם זה מקדם אותי?

• האם זה מקדם אותי?
• נוהל צופה
• פחדנית…תירשמי
• אני לא מסוגלת לישמוע את השיחות האילה יותר
• יקר לי…לא יכולה…כרגע זה לא אפשרי עבורי…ופיתאום זה כן
• להיות בפיסגת ההר
• להקיף את עצמי באנשים נכונים…

נישמע סיסמאות?

אולי…

עד שמישהו לא אמר לי "אם עוד פעם תישאלי אותי איך זה מקדם אותי אני אתן לך סתירה"…לא הבנתי עד כמה זה מושרש בתוכי את מה שלמדתי בסדנאת "הקוד המנצח". פיתאום הבנתי, שאין כימעט דבר, מעשה שאני לא עושה ולא שואלת את עצמי את השאלה הזאת בכל רגע נתון. נישמע מעייף? ממש לא…

כשהיגעתי בפעם הראשונה לסדנאת "הקוד המנצח" זה היה מישום שרציתי ליראות "על מה מדברים"…או יותר נכון "על מה הרעש…

האמת? ביום וחצי הראשונים…המסקנה החד משמעית היתה : על כלום. אנשים מגזימים, דיבורים על שטויות, סיפורים, אגדות, סרטים, קפיצות…מגניב, אין מה לומר…אבל טכלס? שום כלום. אין לי מוסג מה רוצים מימני. אני אדם מודע, יודע מה הם אומרים, לא מחדשים לי כלום, זרקתי את הכסף.

ואז ניזכרתי…שאין דבר כזה ליזרוק את הכסף…שאולי, אם אני אקשיב קצת יותר ברצינות, אבין שאני שם לא במיקרה, שיש משהו במה שאלון אולמן וערן שטרן אומרים, אצליח גם להפיק טועלת מהסדנא.

בשלב הזה של ההחלטה, הגיע פרק בסדנא שלקוראים לו "נוהל צופה"…אני מין הסתם לא אכנס לזה …זה ארוך וכדי להבין בדיוק על מה מדובר צריך להיות בסדנא….אבל אלון אולמן מסביר תהליך שהוא עבר בעצמו, ונותן כלי אדיר להישתמש בו בחיים.  כמה ימים אחרי הסדנא, מצאתי את עצמי בסיטואציה מאוד לא נעימה לי, שלא לומר מגעילה, אני בהכלט יכולה להישתמש במילה הזאת. בכל מצב אחר, היתי פועלת בצורה מסויימת, שאחר כך היתה גורמת לי לעוגמת נפש (מה שכבר היה לא פעם), ופיתאום, מצאתי את עצמי "מפעילה את מנגנון נוהל צופה"…זה לקח לי פחות מדקה, להבין מה קורה, להבין מה אני צריכה לעשות, וליפעול בהתאם. פעלתי אחרת. אחרת מימה שאני רגילה/צריכה/מצופה היה מימני… הצד השני היה בהלם מוחלט, אני היתנהגתי בנונשנלנטיות …והלכתי.

כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם,              דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

פחדנית!!!!!! תירשמי!!!!!!! מצאתי את עצמי אומרת לעצמי (כן נו…אני מדברת עם עצמי די הרבה….) ללימודים שמאוד רציתי כבר מיזמן.

ה כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם,  הזה היה לא רק בזה, כן להירשם, לא להירשם,  לסדנאות כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם,  לנסיעות, כן להירשם, לא להירשם, כן להירשם, לא להירשם,  להרפתקאות…. וככה מצאתי את עצמי מפספסת כל מיני דברים מענינים וחשובים בחיים.

לא עוד!

יש בסדנא קטע, שאלון אולמן מספר על כן להירשם, לא להירשם, …. זה הקול ששמעתי בתוכי. וזה הקול שהינחה אותי.

זאת אחת ההחלטות החשובות שעשיתי בחיי.

אני לא יכולה לעשות את זה…כי זה יקר/אין לי כסף….מוכר? אז זהו…שזה בולשיט. וערן שטרן מסביר את זה מצויין.

זה מעצבן מאוד איך שהוא מסביר את זה…אבל ביגלל שזה כל כך הגיוני, אפילו להיתווקח אי אפשר איתו…מה שעוד יותר מעצבן. הוא מפרק את ה "אין לי כסף" לגורמים (טוב…הוא מהנדס…ככה הם)…ומסביר למה האין לי כסף הוא נכון, אבל לא נכון…מבלבל? לא. יש לזה היגיון, ושורה תחתונה : יש כסף, לסדנא, להיתפתחות אישית, לחיים טובים, לחופש, לבילויים, להההככככללללללל.

אחרי שהיתי בסדנא הראשונה, ואחרי שמצאתי את עצמי מישתמשת בכל הכלים שניתנו לי שם, אפילו בלי לשים לב, הבנתי שזה לא הספיק לי.

שביזבזתי את זמני בהתחלה בלהיות חחמולוגית, יודעת הכל, יותר מידי מבינה, ולא מוכנה לקבל את המישפט : "אני לא יודעת את מה שאני לא יודעת"(אלון אולמן), מישפט, שאני נוהגת לומר אותו היום בהמון ענווה, וכל פעם שאני אומרת אותו, אני נהנת מחדש. מישפט שפיתאום פותח בפני דלתות, אפשרויות אין סופיות של למידה.

נירשמתי לסדנא פעם שניה. החלטתי, שאני רוצה לישמוע אותה מימקום אחר. יותר גבוה, יותר מבין, יותר פתוח…ואכן כך היה.

פיספסתי את היום הראשון של הסדנא, ולא היתה לי סבלנות לחקות לסדנא הבאה, והיגעתי ישר ליום השני. כשהתמונה הראשונה שהיתה על הקיר היתה של פיסגה של הר מלא שלג…והנושא : להגיע לפיסגה.

אני, שיום קודם לכן, היתי בשוויץ, במקום שניקרה Saas Fee,  שהוא 3 שעות נסיעה מג'נבה, מכל מקומות הסקי הכי רחוק שיש באיזור, כדי להגיע אילו היה צריך לינסוע בדרך עם סיבובים אין סופיים…שלג, קרח ובסוף מכונית חשמלית מישום שרכב רגיל לא מגיע לשם…לא הבנתי "בישביל מה" דווקה לשם. אני לא עושה סקי, מקום מקסים, אבל אפשר היה לעשות את הכנס גם בג'נבה…וכ וכ וכ…אבל כשראיתי את התמונה ב"קוד המנצח" הבנתי. הבנתי למה היתי בפיסגה בשוויץ. נסעתי להרגיש את הפיסגה. תרתי משמע. היתי הכי גבוה שאפשר. על ההר הכי גבוה, במקום הכי גבוה. בפיסגה. וכשמגיעים לפיסגה, מבינים משהו מאוד חשוב : לא יורדים מימנה לעולם…ממשיכים לפיסגה הבאה.

כבר שנים שאני מקפידה להקיף את עצמי באנשים שעושים לי טוב. אנשים שאני יכולה ליצעוד איתם קדימה. כאילה שמבינים כשאני לא רוצה להמשיך לדבר, כאילה שמבינים מה אני אומרת, שאנחנו מדברים את אותה שפה…וכשאני אומרת את אותה שפה זה אומר שפה של הצלחה, של צמיחה של הגשמה עצמית…ואם זה נישמע "פלצני" סימן שאנחנו לא באותה רמת מודעות. זה לא אומר שזה טוב או רע דרך אגב, זה אומר שרמת המודעות היא שונה.

רק אחרי שהבנתי את זה…שאני לא מבזבזת אנרגיה על מי שאומר לי "עוד פעם תישאלי אותי האם זה מקדם אותי אני אתן לך סתירה"…הבנתי, שרק אנשים שיש להם תשובה, וישאלו אותי את אותה שאלה כשאצתרך, יהיו סביבי.

הקוד המנצח. מי שמוכן/רוצה/ מרגיש/ מיתחשק לו…שירשם…ומי שלא…שלא ירשם…תמיד תישאר השאלה מה היה קורה אם…נירשמתי פעם שלישית…הפעם עם ביתי בת ה 10 וחצי, אחרי שהיא אמרה לי שגם היא "רוצה לדבר כמו בקוד המנצח"…ואני היגעתי למסקנה שכידי שהיא תילמד את הדברים בגיל 10 ולא בגיל 40 כמוני…ואם אתם שואלים האם זה מתאים לילדים, התשובה היא האם זה מתאים לכם קודם…