מאז שאני מיתעסקת בנושא הפרעות הקשב (לא בקטע מיקצועי אלה אישי) , ומחפשת פיטרונות להפרעה ולאיכות חיי וחיי ביתי, הפיטרונות שמצאתי כל פעם ניראו לי לא הגיוניים, לא מספיק טובים או לא מתאימים.
אחד הדברים שהכי לא הבנתי/אהבתי וניראו לי אבסורדים בעליל!!!! זה טיפול היתנהגותי לאנשים עם הפרעות קשב.
אחרי שלקחתי את הבת שלי ל"חוג" של ילדים עם הפרעות קשב…בו ישבו חבורה מדהימה שלי ילדים…שלימדו אותם "להיתנהג" יפה…וההורים ישבו בחוץ ורק סיפרו "כמה קשה " להיות הורה לילד עם הפרעות קשב, כמה הילדים לא מבינים קודים, כמה הם מיתפרצים, כמה קשה להם, גם להורים וגם לילדים…ובאותו זמן ישבו "מומחים" ולימדו את הילדים מה כן ומה לא…חשבתי שאני מיתפוצצת.
בסוף השיעורים האילה…(הינו ב 2) הינו ניכנסים, ההורים, והילדים היו מספרים לנו בגאווה…מה הם למדו…איך הם למדו להיתנהג יפה…וההורים היו גאים בהם, ויוצאים הם "תיקווה" שהינה…הילד יצא טיפה "יותר" מתוקן…
הפרעת קשב זו הפרעה נירולוגית. ניסיתי להבין איך הפרעה ניולוגית מטופלת על ידי טיפול היתנהגותי. איך בדיוק משהו, שקשור למערכת העצבים, דברים בראש, אולי בעמוד השידרה ועוד…מומחים בהיתנהגות טובה, יצליחו לעזור לי או לבת שלי. בזה שהם יסבירו לה, לי לא להיתפרץ? ביחיית…הרי גם אני שהיום, בת 40, יכולה לקחת 1000 מיליגם קונצרטה אם מישהו ידליק אותי אני אתפרץ גם אם זאת תהיה מלכת אנגליה בכבודה ובעצמה…אז מה זה השטויות האילה??????
המון זמן לא היסכמתי לשום "טיפולים" מסוגים שונים ומשונים, כל מה שחקרתי וחיפשתי לא היה הגיוני, מעשי, או משכנע חוץ מלעמלל את הילד …
למדתי מישפט ב"קוד המנצח" שאומר "אתה לא יודע עד שאתה לא יודע"…וזה בדיוק מה שקרה לי עם הכירופרקטיקה.
ככול שאני ניכנסת יותר לנושא, חוקרת אותו, בודקת, ומטפלת בעצמי ובבת שלי, אני מבינה עד כמה העיניין הגיוני, שלא לומר גאוני.
סיפרתי שהיתחלנו טיפול כירופרקטי להפרעות קשב וריכוז אצל ד"ר עומר הירש במרפאה שלו בכוכב יאיר, הטיפול הוא טיפול די אינטנסיבי, 3 פעמים בשבוע, תרגילים בבית, ומעקב.
כדי ליראות האם יש שיפור עשינו מבחן TOVA לפני תחילת הטיפול, ונעשה עוד אחד בעוד כמה חודשים.
הדברים שאני לומדת תוך כדי הטיפול הם מדהימים אותי כל פעם מחדש.
(דרך אגב, כל ה"קנאקים" הכל כך חזקים ששומעים זה ביגלל שהמיקרופון כל כך קרוב…בחיים האמיתיים זה לא נישמע כל כך מפחיד…אפשר להירגע…).
המישחקים עם הכדור, תרגילים של הצלבות בבית ועוד, אני רואה שיפור ביציבה של הילדה.
בכל מיקרה, ככול שאני מיתעמקת בכך יותר, אני מבינה יותר שהטיפול צריך להיתבצעה דרך מערכת העצבים והמוח ישירות ולא דרך ההיתנהגות ו"החינוך" מישום שזה אבסורד לחלוטין לעשות את זה. כל הסיפור הזה של "חינוך הוא מהבית" הוא נכון לגמרי, הילדים עם הפרעות קשב הם הכי מחונכים, ומדהימים, הבעיה שלהם היא לא חינוך או תרבות, היא בעיה ניורולוגית, ושם צריך לטפל…
אמשיך לספר ולעדכן, הסיכום של השבועיים שלנו כרגע הוא : שיפור ביציבה, קפיצה על רגל שמאל יותר טובה (לא היתה בכלל), ועוד משהו אישי…שהיתגלה ופיתאום היתחיל להישתפר ביזכות הטיפול שאותו לצערי לא אוכל לפרט.
איזה כיף לקרוא.
מחכה לפוסט הבא.